מתאמנת מקסימה שלי פנתה אלי לאחרונה בשאלה בנוגע לקבלת החלטות, אני רוצה לשתף אתכם בשיחה:
הי אודימה שלומך?
יש משהו שעליתי עליו ומפריע לי מבחינת מחשבות/אמונות שדיברנו עליהן:
מצד אחד ,דיברנו על קבלת החלטות כאל משהו שצריך להתנסות בו גם אם טועים,
אין החלטה נכונה מוחלטת ולא נורא לטעות.
מצד שני, דיברנו על איך שהחיים שבירים וחולפים מהר ואני לא מה שהייתי ולא
אהיה (כמו עם הפציעה) שזה דווקא יותר מדגיש את העובדה שכן כדאי לתכנן דברים בצורה הטובה ביותר
או להשתדל לא לקחת החלטות לא נכונות כי אין לי את כל הזמן שבעולם.
שתי ההנחות האלו סותרות לי וקצת משגעות אותי:-)
אם יש לך איזו הבהרה או הבנת אחרת לגביי זה אני ממש אשמח.
תודה!!!
והנה מה שעניתי לה:
אין באמת סתירה בין הדברים, איזון ומינון נכון הם מילות המפתח, ואני ארחיב קצת:
החיים שבירים וחולפים מהר ולכן כדאי למצות אותם, זה מה שאמרנו, זה מה שכולם מרגישים, זה אחד הדברים שהביא אותך אליי, נכון? מיצוי של החיים נעשה ע"י פעולה, ע"י עשייה, על ידי צבירת חוויות (שימי לב – הכוונה היא לחוויות בלי הפרשנות של טובות או רעות!, לפעמים רק במבט לאחור אחרי שנים אנחנו מקבלים פרספקטיבה אם החלטה היא "טובה" או "גרועה" עבורינו) המשמעות היא שבהווה צריך לפעול ולעשות כדי למצות. "הבעייה" היא שפעולה ועשייה וחתירה למיצוי טומנת בחובה טעות ואפשרות לכשלון, אז מה עושה אדם שפוחד? כלום! הוא מחכה עד שיקבל "סימן" מה עליו לעשות ( בד"כ הנטייה היא לחפש את הסימנים בחוץ במקום בפנים...זה קל יותר כי זה מסיר מאיתנו את האחריות למה שקורה, אבל לרוב סימנים חיצוניים לא מבוססים על כלום...)
כמו שאמרתי, האלטרנטיבה במקרה של פחד לטעות היא חוסר פעולה וחוסר צבירת ניסיון וחוויות שנובע מתוך הפחד לשגות, להתנסות, שזה בעצם פחד מלחיות וזהו למעשה תיאור של "שיתוק" ! (ההיגיון מאחוריו הוא: "אני לא זז מילימטר עד שאהיה בטוח שהחוויה תיהיה "חיובית"- מי יכול לערוב לנו שכל ההחלטות שלנו יהיו נכונות? איך נדע אם לא ננסה? איך נתקדם אם לא נטעה? (כמו תינוק שלומד ללכת ונופל שוב ושוב))
אז אם העובדה שהחיים שבירים וחולפים מהר גורמת לנו לרצות לקבל החלטות טובות ונכונות (שזה סביר ולגיטימי מאוד) מביאה אותנו לידי שיתוק וחוסר פעולה מתוך החשש לטעות, כנראה שהלכנו צעד אחד יותר מידי...וכאן נכנס עניין האיזון / מינון לתמונה.
זה בסדר לשאוף לטוב עבורנו לשאוף לקבל החלטות נכונות עבורינו, זה הכי אנושי!
אבל לא פחות מזה, חשוב לנסות, חשוב לעשות, חשוב לפעול גם במחיר של טעות, של שגיאה ושל כישלון. כי זו הדרך להתקדם וללמוד ולצבור ידע על עצמינו, מה נכון ומתאים לנו ומה לא.
האיזון פועל בשני הכיוונים.
אם אנחנו נקבל כל הזמן החלטות בלי להפעיל שיקול דעת, בלי לערוך חשבון (באמצעות רשימה) של יתרונות חסרונות, בלי לנסות לנבא איך נרגיש עם ההחלטות שלנו, בלי להביא בחשבון את הזמניות של החיים, בלי לנסות לחשוב מה באמת חשוב לנו להשיג בכל מיני תחומים (קריירה, משפחה, זוגיות, בית וכו) ורק נפעל באימפולסיביות ללא מחשבה, גם אז אנחנו מגזימים והפעם לכיוון השני, כיוון שאנחנו לא לומדים מהמעשים שלנו, ולא מקשיבים לרגשות והניסיון שלנו.
כמו בהרבה דברים "דרך האמצע" היא התשובה הנכונה. אין שחור ולבן יש אפור.
לכל אחד יש את דרך האמצע הנכונה עבורו, דרך אמצע פרטית ואישית! לכל אחד יש את מצפן הרגשות ,הערכים החלומות והרצונות האישי שלו. אף אחד לא יכול להגיד לך מה נכון לך, מלבדך.(מרגיז נכון?)
אני יודע שזה "מעצבן" ומרגיז שאין אמת מוחלטת אחת שאפשר להיצמד אליה ולדעת בביטחה שפעלנו נכון. שאין אדם, או ספר או משהו שיכול להצביע עבורנו על הדרך שלנו.
(מה שייש זה מלווים לאורך הדרך, (יחד עם חוויות וניסיון שנצברים בעשייה שכוללת טעות), מלווים שמחזיקים פנס ומאירים לנו את המשך הדרך, ומחזקים אותנו במקומות שקשה ומפחיד לבד)
התפקיד שלך (שאת עושה נפלא) הוא למצוא את דרך האמצע שלך , על ידי עשייה על ידי טעויות וכישלנות, על ידי למידה והקשבה לרגשות ולרצונות שלך, על ידי זה שאת שמה את עצמך במרכז. ועל ידי זה שתנסי להיות כמה שיותר מדוייקת, עבור עצמך.
אני מקווה שהדברים האלו עוזרים לך ליישב את הסתירה כביכול.
את מוזמנת להמשיך לשאול, להתדיין ולהתייעץ איתי כמה שתירצי, אני אשמח J
להתראות אודי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה