יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

סנוקרת לפנים

לילה טוב,
חזרתי לפני דקות ספורות מאירוע מיוחד, פגישת מחזור (חלקית), מהתקופה שהייתי נער כיתות ז עד ט, חלק מהאנשים לא ראיתי משהו כמו 25 שנה!
אני לא מאמין שאני כותב את המספר הזה, עשרים וחמש! זו חתיכת תקופת חיים, וזה בלתי נתפס אצלי!
האירוע היה נפלא ומוצלח, מלא אנרגיות טובות, שירי קריוקי , אוכל טוב ואווירה טובה. אבל אני חושב שהדבר שהותיר בי הכי הרבה רושם זה המראה של האנשים!
חלק מהאנשים כמעט ולא השתנו ויכולתי לזהותם בקלות, כמובן שרובינו העלנו מעט משקל, הגברים איבדו שיער, או החליפו את צבעו לאפור, והנשים הוסיפו קמט או שניים, ועדיין....אני מרגיש כאילו חטפתי סנוקרט לפנים ואני לא יכול להמלט מהמחשבה "ככה אני גם נראה?" כשאני אומר "גם " אני בעצם מתכוון ל"מבוגר" רוב האנשים נראו לי רציניים כאלו שאתה רואה ברחוב וחושב עליו זה איש מבוגר...ואני תוהה אם גם אני נראה למתבונן מהצד כאיש מבוגר....
אז נכון שלא כולם התבגרו באותה הצורה, חלק השתנו מאוד וחלק השתנו פחות ולמרות שאני נוטה לחשוב שאני מאלו שהשתנו פחות, אני לא יכול שלא לחשוב, ומה אם לא? (כנראה שכלום...) אבל בכל זאת המחשבה הו מטרידה מעט.
שאלה נוספת שיושבת לה עמוק בראשי בעקבות המפגש הזה, היא שאלת ההצלחה. מהי הצלחה? האם הצלחה זה מה שאת העושה? זה כמה כסף אתה מרוויח? באיזה אוטו אתה נוסע? או איך חיי המשפחה שלך? ואיך אתה מרגיש רוב שעות היום?
במפגש היו חבורה של אנשים גברים ונשים שהתחילו פחות או יותר מאותה נקודה, מאותה שכונה ואותו בית ספר, והנה היום לאחר 25 שנה +- חלקם שכירים חלקם עצמאיים, חלקם בכירים, חלקם זוטרים, חלקם למדו לתארים מתקדמים, וחלקם לא. למראית עין ניתן לחשוב שההוא שעושה כסף, הוא אחד שהצליח, וההוא שלא עזב את העיר ועובד בשירות ממשלתי הצליח פחות.
האם ניתן לקבוע לפי סממנים חיצוניים מהי הצלחה? מהו אושר? האם גוף שמור שווה יותר ממעמד וכסף? איך משקללים לתוך המשוואה את העניין של המשפחה ואת העניין של ההרגשה האישית של כל אחד ואחד?
אין לי תשובות.
אני רק יודע, שמאוד בלט לי הצורך שלי לקטלג את האנשים לפי העיסוק המקצוע ומה שהם שידרו בלבושם ובשפת גופם.
מחשבות נוספות שעלו לי, קשורות בתפקיד של החברה בהצלחה או בדרך של כל אחד...באיזשהו שלב בקריוקי זה הפך למעין מסיבה, או כמו שקראנו לזה אז "ערב כיתה", ואז בבת אחת , המנהיגים השתלטו על המיקרפון ורקדו עם הבנות, הבנות פיזזו כאילו לא עברו 25 שנה, החנונים עמדו קצת בצד והמיוחדים יצאו לדבר בחוץ, לרגע אחד היה נדמה לי שכל אחד חוזר ל"תפקיד" שהוא מילא (או נגרר, או בחר בו) אז בילדות, לפני 25 שנה. ואני תוהה האם לאותו מעמד חברתי של אז שלא משנה מה הסיבות שהובילו אליו, יש חלק בבחירת המקצוע, בבחירת מהלך החיים של כל אחד, בעיצוב הזהות אני נוטה לחשוב שלא כ"כ השתננו מאז...לפחות רובנו.
לסיכום היה ערב חוויתי מאוד ואני כאמור יוצא מודאג מאוד מעניין המראה שלי, אם אני נראה "כמוהם" אבוי לי...
זה מזכיר לי שאמא שלי גם היום רואה את עצמה כצעירונת ומתנהגת ככה. כמה קשה לנו לקבל את השינויים, כמה קשה לנו לראות את ההתבגרות שלנו, אני עמדתי שם וחשבתי לעצמי, זה הם...אני נשארתי כמו קודם...אחרי שחלקתי את המחשבה הזו עם חבר ילדות, הבנתי שהוא מחזיק בדיעה דומה, שזה הם ולא אנחנו, והבנתי שכנראה כולם חושבים ככה, ושככל הנראה, השנים לא פוסחות גם עליי...

לילה טוב

יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

הסרט שצונזר והורד מהרשת...מזלגות במקום סכינים

כל אדם שמכניס 3 פעמים ביום לפחות מזון לפיו, חייב לעצמו את הסרט הזה, ידע זה כוח, ידע זו בריאות במקרה הזה...

מזלגות במקום סכינים

יום רביעי, 28 בנובמבר 2012


יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

יום רביעי, 7 בנובמבר 2012

בשר חלב צמחונות תזונה ומה שבניהם


לאחרונה הפכתי "חצי צמחוני" וזה אחרי שקיבלתי כמה קריאות אזהרה מהגוף שלי קראתי כמה ספרים וראיתי כמה סרטים שהוסיפו לידע שלי על תזונה על מה שמותר ומומלץ ועל מה שכדאי להתרחק ממנו...
לרוב, התגובות שאני נתקל בהן , הן של זילזול וביטול, ממש כמו שאני הגבתי לפני שנחשפתי לידע הזה...
מצ"ב מאמר שכתוב בצורה היתולית ומתגרה שמסביר ומראה את הטעויות הבסיסיות שלנו סביב מזון...
כדאי להפיץ לחברים.
עד מאה כמו  20
הכול תלוי בנו.
 מאת אבי קצב וד"ר פנינה בר-סלע
 מבוא
 יום אחד באמצע החיים אדם מרגיש לא טוב, הרופא אומר "אין לך כלום", הבדיקות אומרות: "הכל בסדר", אבל בכל זאת כואבים לך הפרקים, הראש, הבטן, העצמות, קשה לך לישון, קשה לנשום, דלקות עור, נזלת, כל הזמן עייף, רעב ואין לך כוח לעשות כלום. מה שהיית מספיק לעשות בלילה אחד לוקח לך עכשיו לפחות שבוע, חוץ מזה שאתה קצת יותר שמן ומכוער (העור, הציפורניים, השיניים והשיער שצומח בכל מקום חוץ מאיפה שצריך)...
הלו WAKE UP!   הגוף שלך  מלא רעלים המכונה שלך קורסת, אתה מזדקן מהר מידי. – קח אחריות!!!
כשנולדת (בהנחה שנולדת בריא), קבלת שני איברים חדשים עם  0 קילומטרז' : לאחד קוראים כליות ולשני כבד. תפקידם של אלו לסנן ולנקות את הרעלים שנוצרים והם עושים זאת לא רע. הם מאפשרים לך לתפקד כמו שאתה זוכר עד לא מזמן. אולם אחרי שאתה "קורע" אותם 20 – 30 שנה, כמו כל מכשיר אחר, יעילותם נפגעת, ואז הרעלים זורמים להם בדם לכל הגוף. בתחילה הם תוקפים את הרקמות החלשות ולאחר מכן את הגוף כולו, ולא מוותרים עד הסוף.
אם הרעלים יוצאים דרך העור (אתה לא מבין איך פתאום קיבלת פסוריזיס או מחלות עור) או יוצאים לכיוון הראש  ואתה שואל מאיפה המיגרנות וכאבי הראש כל הזמן, או יוצאים דרך דרכי הנשימה ואתה שואל מדוע אסטמה או קצרת באמצע הדרך וכן הלאה וכן הלאה...
 אין זה טבעו של אף יצור חי לחלות (למעט מחלות ממש תורשתיות והן מועטות). מחלות הן כמו תאונות דרכים, נגרמות על ידינו ובמו ידינו, כתוצאה מהתנהגות לא טבעית, מהרעלה עצמית ע"י עישון, שתייה, זיהום אוויר, מזון מעובד ועוד.
לאורך השנים אנו שוחקים את מערכת החיסון הטבעית ואת מערכת חילוף החומרים בגוף ע"י אספקת "דלק" לא מתאים. ( למכונית שלנו לא נעיז לשים דלק לא מתאים, כי הרי ברור שנגרום להספקים נמוכים עד מצב של קלקול המנוע, אולם לגוף שלנו – אנו חושבים: "יהיה בסדר").




חכם מה הוא עושה
כל השאר -  מה הם עושים
קורא, מבין ומיישם
אוכל נכון
מתעמל
מנקה את גופו מרעלים
הולכים לרופא ומתחילים למלא את הגוף בתרופות:
אנטיביוטיקה, חומרים כימיים נוספים שאומנם מעלימים את הכאב, אך לא מטפלים  בסימפטומים. אלה חוזרים על עצמם ואתה חוזר אל הרופא וחוזר חלילה.
לא שאנו פוסלים את הרפואה הקונבנציונאלית, היא מתפקדת היטב כרפואת חירום שמצילה חיים, אולם האם היא יכולה לרפא לחץ דם, סוכרת, כאבי פרקים ועוד ע"י תרופות ?? – לא ולא!!! לתרופות השפעות לוואי לא רצויות ולעיתים תיפטר מסימפטום אחד ויבואו שלושה אחרים במקומו. כך שאם אתה אוהב את קופת חולים והרופא, תוכל לבקרם לעיתים קרובות עם סיבה טובה...
אנו משוכנעים שתוך חצי שעה תקרא ותבין את כל האמור, אבל אם תצליח ליישם את האמור, תרגיש שגם אתה תוכל לעבור את גיל ה – 100 כמו עשרים, בבריאות תקינה ובראש צלול.
פרק  1   - תזונה
 בנושא התזונה אנו עושים בסך הכל 5 טעויות:
אנו אוכלים:  הרבה מדי,  מהר מדי,  לעיתים קרובות מדי,  בזמנים לא נכונים ובעיקר מאכלים שמזיקים לבריאותינו.
 טעות מספר 1: אוכלים יותר מדי
 בשני שלישים של העולם יש רעב והשליש האחר אוכל בשביל כולם!  אפשר לומר  בביטחון  שאתה אוכל 50% לקיומך ו – 50% לקיומם של הרופאים.   בכל מקרה זכור תמיד:  הפרזה בכמות האוכל שאתה אוכל היא גורם מרכזי  לחלק גדול מהמחלות מהן סובל המין האנושי.                                                                   איבדת את האינסטינקט בין החשובים ביותר - אינסטינקט השובע. למען האמת אינך אשם, דיכאו לך אותו מגיל קטן מאוד, לא חשוב אם נולדת לאמא פולניה, או עיראקית כי התכונות החשובות של "אם השנה" הן: לדחוף  הכי הרבה מזון בזמן הקצר ביותר, כל בכי, אף הקטן ביותר מתפרש כרצון לאכול. היא לא נותנת דעתה שבכי יכול להיות גם כי קר, לא נעים או סתם בקשה לליטוף. כל אמצעי הוא לגיטימי לדחוף את כל המזון: "מים, אמבטיה, הנה ציפור, הנה אווירון, הנה צעצוע", העיקר שתאכל הכל. גם הקאה לא תעזור לך, שכן תחומם לך מייד כמות נוספת להשלמת החסר. הגעת כבר לגיל גן והנה רצים אחריך בכל השכונה. "אם לא תאכל יבוא שוטר, יבוא גנב, יבוא אל-קעידה". הגעת לבית ספר, אם אתה לא אוכל הכל אז לא מקבלים ממתק, לא הולכים ללונה- פארק ואין טלוויזיה, אין חברים. ומה לא עושים שתהיה חזק וגדול כמו שאתה היום, עובד במשרד ממוזג בקומה ראשונה, אליו הגעת במעלית מהחנייה, אבל אוכל פי 2 מפועל במחצבה שחוצב 12 שעות בשמש.
 אויב מספר אחד שלנו הן המסעדות של "אכול כפי יכולתך" נכנסת, שלמת 29.90  ועכשיו אתה לא יוצא אם לא רואים את הצ'יפס האחרון בקצה הלוע. אתה לא יכול לקום בלי להיאחז במשהו, גם אם פתחת את החגורה ואת כל הכפתורים זה לא עוזר להפגת הרגשת החנק.
רעיון נוסף שייבאנו מטורקיה הוא סוף שבוע על פי רוב באילת בבתי המלון – שהכל כלול במחיר. אם יצאת בפחות מ – 20,000 קלוריות ליום יצאת פראייר ואז אתה מתפלא שאחרי החופשה אתה מרגיש יותר גרוע מאשר לפניה. 
לסיכום אתה לא מחסן ולא מכשיר שמיועד לאגור מזון. לעולם אל תאכל עם העיניים, גם אם נשאר קוטג' במקרר שיפוג תוקפו בעוד 3 ימים ואתה הרי נוסע לשבוע. אם נשארה עוד סופגנייה שמחר במילא לא תהיה טרייה, זרוק אותם לפח ולא לקיבה שלך! (אם אתה קמצן - חפש לחסוך בדברים אחרים).
הנוסחה היא הפוכה מהמקובל: ככל שתאכל פחות – כן תרגיש טוב יותר.
חצי שעה לפני כל ארוחה שתה 2 כוסות מים. עשה הפסקה אחרי המנה שאכלת, אל תבקש תוספות או תחזור אל הסיר, אפילו אם אתה חושב שאתה עדיין רעב, המתן כמה דקות וראה שזה יעבור לך.
 ועצה אחרונה, אם בכל זאת בערב אתה נחלש ובא לך משהו קטן אחרי הארוחה "משהו מלוח או מתוק"  חתיכת עוגה, או בוריקיטס קטן, קח אותו לחדר שינה, סגור אחריך את הדלת, תתפשט לגמרי כולל התחתונים והסתכל במראה טוב, טוב מכל הכיוונים. אם נראה לך שחסר לך במקום כלשהו-  תעמיס, ואם לא, אז ישר לפח. כוס תה אחת פשוטה וחמה יכולה לפתור את הבעיה.
טעות מספר 2: אוכלים מהר מדי
 זוהי טעות שיחסית קל מאוד להבין, לתקן וליישם. אנשים נוהגים לאכול בעמידה, בשכיבה,  בנהיגה, בהליכה, בנסיעה, בשירותים, בעבודה. אם יושבים כבר ליד שולחן, אזי קוראים עיתון, מאזינים לרדיו, צופים בטלוויזיה, אוכלים במהירות נוגסים ובולעים בלי ללעוס בכלל. כאילו אין להם שיניים, ושט, לשון, רוק, בלוטות מעי או קיבה. כשאני מסתכל על אנשים כאלו זה מזכיר לי פח אשפה משרדי שלוחצים על הידית ברגל, נפתח פתח כמו פה גדול  ומה שמשליכים מגיע בשנייה לקרקעית.
 ללעיסה בפה יש תפקיד ראשוני וחשוב ברצף תהליך העיכול, חוסר לעיסה מספקת מביאה לכך שהמזון מגיע לקיבה כמעט במצב גולמי ולא מוכן לעיכול וגורם לשחיקה והרס מתמיד של המערכת. הגזים במעיים לא נובעים בהכרח מתסיסת המזון, אלא גם מבליעת אוויר תוך כדי אכילה מהירה. רוב הגזים במעי נובעים מפעילות של חיידקים מזיקים במערכת. הרמב"ם אמר שיש ללעוס את המזון מספר לעיסות כמספר השיניים בפה.
 אז אנא בארוחה הבאה שלך תן קצת יותר כבוד למזון ובו נעשה את הניסוי הבא, בהנחה שהסורים לא תוקפים אותנו ,אתה לא נמצא בשבי ואף אחד לא יורה עליך.  עזוב את הכל: עבודה, עיתון, רדיו, טלוויזיה, שב ליד השולחן, התרכז רק באוכל שמונח לפניך, תן לו "זמן הנאה", נגוס ביס קטן וספור לפחות 15 לעיסות לפני שאתה חושב אפילו לקרב את הביס הבא למגרסה. כבר בארוחה הבאה תרגיש טוב יותר, קל ולא מפוצץ, חוץ מזה שנתת צ'אנס אמיתי למערכת העיכול לעבוד כמו שצריך.  הרגיעה בארוחה, המנוחה מטרדת היום מוסיפה לחגיגה של עיכול טוב ובריא.
 טעות מספר 3: אוכלים לעיתים קרובות  מידי
 כאן אנו מתכוונים לכל אלא שאוכלים בסך הכל ארוחה אחת ליום, אבל כל היום עם הפסקות קצרות של עד 30 דקות בין נישנוש לנישנוש : ואז מאיזה שהוא מקום מופיעה העוגה עם  המשפט שהוא אחד האויבים העיקריים שלך:  "אתה חייב לטעום את זה". אתה בהחלט לא חייב לטעום כלום. לפי סעיף 37 ב' לחוק זכויות האדם אינך חייב.  - נהפוך הוא,  אתה חייב לא לטעום כלום בין הארוחות!
 תהליך העיכול נמשך כ – 4 שעות בממוצע לכן אחרי כל ארוחה דרושה הפסקה להשלמת התהליך. במידה ואתה אוכל ארוחה באמצע התהליך של פירוק המזון וחילוף החומרים בגוף, אתה מביא את המערכת למאמץ מתמיד ובסופו של דבר לשחיקה ולחוסר יכולת לחילוף חומרים תקין ונורמלי.
 ואז אתה עובר לתירוץ הבא: "אני כבר מבוגר אז מערכת חילוף החומרים שלי כבר לא מה שהייתה". אחרי שהרסת אותה, יתכן שאתה צודק. בוא ננסה לשקם את המערכת. יכול להיות שעדיין לא מאוחר, והתיקון הוא פשוט מאוד. אין להכניס כלום לפה 5 שעות לפחות אחרי ארוחה גם לא ביסקוויט, סוכרייה, גזר, עוגה, פרי, קוביית שוקולד, גרעינים, כמה שקדים קטנים, פופקורן, ביס מ"אתה חייב לטעום", מלפפון, יוגורט, רק לטעום אם זה מוכן, חטיפים, ארטיק. אין שום סיבה, לא פסיכולוגית ולא ביולוגית, להכניס משהו לפה אחרי ארוחה טובה, אז סגרנו את הפה עד הארוחה הבאה. אפשר בהחלט לשתות, שעתיים אחרי הארוחה: תה, מים ומיצים טבעיים.
טעות מספר 4: אוכלים בזמנים לא נכונים
כיום ברור לעולם הרפואה המודרנית שהספק מערכת העיכול קטן בצורה משמעותית בשעות אחר הצהריים המאוחרות, בערב ובלילה, אז המזון שוהה במערכת שעות רבות עד לעיכול ובמהלך הזמן הזה הוא עובר תהליכים של תסיסה וריקבון, דבר הגורם לשחרור שורה ארוכה של כימיקלים ורעלים לכל תא בגוף. זה גורם גם להשמנה.
 הרמב"ם אמר שמספיק 2 ארוחות ביום שהעיקרית היא בבוקר, אמרו חכמינו: "אכול בבוקר כמו בן מלך, בצוהריים כמו אזרח ובערב כמו קבצן".  אז גם אנחנו נשתדל לאכול ארוחת בוקר מזינה, ארוחת צהריים טובה ובערב משהו קל מאוד, כמו סלט או מרק ולאחר מכן הפה סגור הרמטית (למזון) עד הבוקר – לא כדאי לאכול פירות, אפשר לשתות.
 טעות מספר 5: אוכלים את מה שאסור
  בפרק זה נציין את המזונות שלא כדאי לנו לאכול, המזונות שהתרגלנו אליהם אך הם מזיקים. היות ואנו יצורים קטנים, מוגבלים  ומפחדים משינויים על אחת כמה וכמה כשמדובר בתכולת הצלחת שלנו, אין צורך להתנזר לגמרי ולהיות קיצוניים, הכוונה היא להפחית ככל שניתן את הכמויות שאנו צורכים, של:- סוכר,קמח לבן, בשר, אלכוהול, מטוגנים, ולוותר לחלוטין על כימיקלים במזוננו.  האדם הוא בעל חיים שלא נועד לאכול בשר, נקודה.
לפי הוראות יצרן, בורא עולם, נבראנו כמו חיות צמחוניות. אם לפי השיניים צורתם ומספרם, ואם לפי הציפורניים, אם לפי סוג העור ואופן ההזעה והחשוב ביותר לפי מערכת העיכול. לטורפים בטבע יש בקיבה חומצה הידרוכלורית חזקה שמיועדת לפרק את הבשר ולנו אין. גם אורך המעי שלהם קצר פי  4 בערך משלך, וזאת כדי שהבשר שנרקב מהר יוכל להיפלט במהירות החוצה. שלך ארוך פי 5-6 מהגובה שלך ולא מיועד לעיכול בשר. אז מדוע אתה מנסה בכוח לטחון בטון  במערבל של גבס. זה יכול לעבוד רק כאשר המיקסר חדש אבל הורס אותו מהר מאוד. אגב אם אתה עדיין משוכנע שאתה בנוי כמו חיה טורפת אז לפחות דע שהחיה הטורפת ביותר  בעולם אוכלת פעם אחת ביום ולא 6 פעמים, וגם אז ללא פיתות, צ'יפס ומיונז. כאשר אתה אוכל בשר, אתה למעשה מחדיר לגופך יסודות מזון "יד שנייה" כלומר את כל הויטמינים והמינרלים מן הצומח שאכלה החיה במשך כל חייה בתוספת קטנה של אינספור כימיקלים מסוכנים המוחדרים אל החיה בשביל פיטום, סמי הרגעה, הורמונים לגדילה מהירה, מזון באיכות הנמוכה ביותר, אנטיביוטיקה וכ – 2700 סמים נוספים מלפני הלידה ועד לאחר השחיטה. כל החומרים האלו נותרים בבשר החם והטעים בשעה שאתה נוגס בו בהנאה מרובה.
- כל זאת בהנחה שהחיה נשחטה בריאה. לצערנו הפיקוח הוא מוגבל מאוד וגם בשר של חיות חולות במחלות קלות ואף קשות עלול להגיע לצלחת שלך.                                                                             בשל תנאי הזוהמה, הצפיפות, אופן הגידול, הפיטום והמזון הגרוע בהם נאלצים לחיות בעלי החיים במשקים התעשייתיים המודרניים מן ההכרח להשתמש בכמות עצומה של אנטיביוטיקה שיוצר באופן טבעי בקטריות חסינות אנטיביוטיקה שמועברות אליך, משרד המזון האמריקאי מעריך שהשימוש באנטיביוטיקה  חוסך לתעשיית הבשר 1.9 מיליארד דולר, דבר הנותן סיבה מספקת לכולם להתעלם מן הסכנות הטמונות בכך.                                                       במקום לכתוב הרבה, אני מציע לך לבקר בבית מטבחיים. גם אם לא תפגוש פגרים מזוהמים בצואת עכברים, מקקים, חלודה, פסולת דם ושתן, ליחה ומוגלה, רק תראה איך מגדלים ומה נותנים להם לאכול האמן לי בשר כבר לא יהיה בתפריט שלך לפחות לא בקדנציה הנוכחית.
 ו "מה עם החלבונים" ?  שאלה שתשמע מכל חובב בשר, כאלה שנוח להם לחשוב שלבשר חזקה בלעדית על החלבונים. אתה יכול לענות: ומה עם הפיל השור, הקרנף וההיפופוטם? -  הם מספיק חזקים ולא אוכלים בשר. בכל מקרה את מה שנמצא בבשר תוכל לקבל בשפע בדגנים, קטניות, אגוזים טחינה, מוצרי סויה, ירקות, פרות, ביצים ועוד. נו ,  אז מה כן לאכול ?  - או מה הדלק שמתאים לנו ?                                          כשקנית את הרכב, קיבלת הוראות מדויקות איזה דלק או שמן צריך, אך מה הוא סוג הדלק הנחוץ לגוף שלך - לא בטוח שאתה יודע. בפרק הזה נעשה סדר איזה דלק אתה צריך, באיזו כמות והיכן ניתן לתדלק ממנו.
כאשר אנו ניזונים היטב ומקבלים את כל אבות המזון, בריאותינו טובה. הכוונה היא - איך אנו נראים (משקל, עור, שיער, ציפורניים), איך אנו מרגישים ומהם כוחות היצירתיות שבתוכנו.                                                                                        יסודות המזון החשובים לבריאותינו הם: חלבונים, פחמימות, שומנים, אנזימים, ויטמינים, מינרלים וסיבים. יסודות המזון היחידים שאנו מקבלים בשפע מהמזון המעובד המודרני הם: שומנים, פחמימות וחלבונים. יסודות אלו דורשים מינרלים וויטמינים מסוימים כדי שיוכלו להיטמע ולמלא את תפקידם הנכון בתאים.                                           כאשר הם לא נמצאים – נוצר מחסור  גדול, מכיוון  שהגוף לוקח את הויטמינים והמינרלים מתוך עתודותיו בשרירים, בלב, במוח ובכל התאים. כאשר זה נגמר, ואין  עתודות יותר, אין באפשרותנו לפרק נכון את המזון ומרגע זה אנו מתחילים להשמין ולחלות.
לסיכום: חשוב לאכול מידי יום מזון טבעי ומאכלים לא מבושלים, אגוזים, זרעים, פירות וירקות. כאשר מכינים סלט, רצוי להשתמש במגוון רב של ירקות מכל הצבעים. ניתן להוסיף גרעיני חמניות לא קלויים.
פרק  2   - פעילות גופנית
פעילות גופנית קבועה בכל גיל משפרת את הבריאות ומאריכה את תוחלת החיים, יש לה יתרונות בלבד והם:
  • שיפור ההרגשה הכללית
  • הפחתת מתחים
  • הגברת הביטחון העצמי
  • זירוז קצב חילוף החומרים
  • שיפור זרימת הדם
  • שיפור מערכת הנשימה
  • חיזוק השרירים וגמישות המפרקים
  • מסייעת לירידה במשקל ולשיפור המראה
כל המעלות האלה, ועדיין לא שווה לך להתחיל? -  במקום כל התירוצים העלובים ששמענו עליהם (אם הייתי מפרט את התירוצים היה זה ספר עב כרך כמו דפי זהב של גוש דן), - שים עליך בגדי ספורט, נעליים נוחות והתחל לזוז. הפעל את הגוף  בכל הזדמנות, עלה במדרגות במקום במעלית, השתמש בהליכה במקום נסיעה למרחקים קצרים, אל תיתפס לבהלה אם מצאת חנייה 50 מטר מהמסעדה. פעילות גופנית רצופה של 45 דקות, שלוש פעמים בשבוע לפחות, משפיעה באופן מיידי על בריאותך.  למקומות – היכון צא !
פרק  3   - להגיד לא לעישון
עובדה:   % 20  ממקרי המוות בעולם נגרמים מנזקי עישון.
האם עובדה זו האומרת שאחד מכל חמישה אנשים בעולמנו, מת בגלל הסיגריות שאתה מעשן, משאירה אותך אדיש ולא משפיעה עליך?  או אם אתה באמת מאמין שאתה חסין וחזק מספיק לעמוד בנזקי העישון המוכחים מעל לכל  ספק. לפחות קרא והבן מה קורה לך חוץ מריח רע בפה, צביעת השיניים, יובש בגרון ומחלות חניכיים. הטבק בכל סוגי הסיגריות והסיגרים מופק מעלים שבזמן שריפתם משתנה הרכבם הכימי  והופך לחומרי רעל ולחומרים  מסרטנים. בדרך לריאות עוברים חומרים אלו בגרון, חלקם נמסים ברוק ונבלעים למחזור הדם.
זו הסיבה שהעישון פוגע בכל איברי הגוף החל מגירוי ופגיעה ועד אלמנטים מסרטנים: השפתיים, גרון, ריאות, מערכת העיכול, דרכי השתן, לב, כלי דם, יכולת זיכרון וריכוז, אולקוס, כאבי גב, בריחת סידן, אלרגיות, קמטים בעור, פגיעה בעובר (לנשים הרות) ועוד. לצערנו שלא כמו בסעיפים אחרים כאן אין הנחות (לעשן פחות או לעשן לייט) ההשפעה דומה כי בנטילת רעל – לא משנה הכמות, כי רעל הוא רעל. המצב יהיה דומה אם נאמר לך: "שתה שלוק  ציאניד במקום  חצי כוס ! -   (לפחות כאן תאמין לנו שהתוצאה זהה – לא מומלץ לנסות בבית).
פרק  4   - לצחוק כל הדרך לכל מקום
 כאשר אנו צוחקים משתחרר מהמוח "הורמון הפלא" שנקרא אנדורפין שהוא החומר שהגוף מייצר להפחתת כאבים, הפחתת תחושת דיכאון וחיזוק המערכת החיסונית ,  מלבד זאת מה דעתך?

שתי דקות  של צחוק = 20 דקות הליכה  -  לא שווה ??

לא לחינם נאמר "הצחוק יפה לבריאות" . רופא אנגלי, שחוקר את הצחוק אמר "אם לא היינו מסוגלים לצחוק היינו הרבה יותר חולים", "אין צחוק ברפואה אבל יש הרבה רפואה בצחוק" אמר רופא אחר. הצחוק הינו פעילות מבורכת שיוצרת שינויים גופניים ופסיכולוגיים. הצחוק מלכד, מדבק, מהנה ומחזיר דברים לפרופורציות, נכס ומכשיר רב עוצמה במערכות יחסים, בעבודה, במשפחה ובזוגיות, אין דרך טובה יותר להפגת לחצים ומתחים והשמת כל הדברים בפרספקטיבה הנכונה.
אויבי ההומור היו מאז ומתמיד שיפוט יתר, פרפקציוניזם, ביקורת מתמדת, השוואות, תלונות בלתי פוסקות. היפטר מהם במהירות האפשרית וקח את החיים בקלות -  במילא לא תצא מהם בחיים. צרוך הומור ובידור באופן קבוע, ראה קומדיות, סטנד אפ, פגוש חברים עם חוש הומור ותעשה לעצמך שטיפות מוח של הומור וצחוק במקום לחץ ודאגות. צחק גם כשאין סיבה לצחוק אפילו צחוק מזויף עד שיהפוך לאמיתי. עשה לעצמך הפסקת צחוק כמו שאתה עושה הפסקת אוכל וזכור  "יום בלי צחוק הוא יום מבוזבז"
פרק 5  -  טיפול  "עשרת אלפים"  לגוף בזמן
כל אחד יודע מתי הטיפול הבא במכונית שלו ויעשה הכל שהטיפול יהיה הכי טוב ובזמן בידיעה ברורה שעוד כמה שנים ימכור את המכונית. אבל מה עם טיפול תקופתי לגוף שלך שהוא אתך לעד "חתונה קתולית" עד היום האחרון, דקה לא פחות. כמה עצות קטנות שלא יהיה לך קשה ליישמן.
 מנוחה כן, מאוד מוזר אבל גם הגוף שלך חייב מנוחה, התחל משינה טובה בלילה, תן לגוף לצבור אנרגיה שיוכל להתמודד בהצלחה עם כל משימות היום שלמחרת. לך לישון בשעה סבירה גם אם יש סרט נפלא. הקלט אותו ושמור להזדמנות מוקדמת יותר (לא כולל את הפיינל פור) בכדי שתוכל לקום בבוקר רענן ומלא מרץ (גם ללא צורך בקופאין מיותר).
מה עם שעות עבודה מרובות?  בטח שמעת את המשפט הלא חכם "אף אחד עוד לא מת מעבודה קשה". ההפך מזה הוא הנכון - הגוף והנפש חייבים מנוחה מספר שעות ביום. אז אל תעבוד הרבה וקשה כי לא תהיה יותר עשיר רק  יותר חולה.
פעמיים בשנה אלץ את עצמך לצאת לחופשה לא חייבים לנסוע להוואי, אפשרי גם סוף שבוע בארץ. העיקר הוא חופשה לנפש, בעיקר מהעבודה. נצל זאת לעשות דברים שאתה אוהב, עיסויים לגוף וכמה שיותר פינוקים. אל תשלב את החופשה עם עבודה בכל דרך שהיא (אל תהיה צמוד לנייד כמו קרדיולוג תורן) ואל תחסוך ותגיד: "אני לא מוציא על זה" כי זה עבורך. קנח בזמן שלוה שאתה חייב לעצמך 20 – 10 דקות  של שקט ומנוחה לפחות פעם אחת ביום. כן, נתק גם את הנייד, העולם יסתדר בלעדיך ל כמה דקות.
המנע מלחצים ומתחים
לא נלאה אותך בסיפורים איזה השפעות מזיקות יש למצבי לחץ ומתח על הבריאות שלך. אתה בודאי יודע ואמרו לך כבר עשרות פעמים כל רופא וכל חבר טוב, תפסיק להתעצבן, תפסיק להתרגז ותפסיק להילחץ. זה לא עוזר, אתה בשלך. כל יום יש סיבה טובה להתרגז להקפיץ את לחץ הדם למימדים של פצצת אטום, הוורידים במצח בולטים כמו כביש חוצה ישראל וכל זה על מה ולמה? גם לך אין את התשובה.
בוא נעשה ניסוי , קח את עשר הפעמים האחרונות שהתעצבנת, רשום אותם על דף ממוספרים מ – 1 עד 10. עכשיו נתח כל מקרה ובדוק מה היה קורה אילו לא התעצבנת. מחק את המקרים אשר  לדעתך לא היה קורה כלום אם לא היית מתעצבן וראה בעצמך שלא נשאר אפילו אחד.
תוכל לקבל החלטות ביתר שאת אם אתה רגוע ונינוח. זה כולל את כולם גם את המורים, החברים, הילדים, התלמידים, המשפחה, חברי כנסת, המשטרה, השופטים ועל אחת כמה וכמה את זה שנוהג לפניך במכונית אפילו אם הוא נוהג בצד שמאל, 20 קמ"ש פחות ממך עם נייד בין הכתף לאוזן. נו, אז איך אומרים בכל מקום " אל תהיה צודק תהיה חכם "  -  אל תעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים .
  ניקוי רעלים לפני עשור או שניים היו מזגנים  רק בבתי העשירון העליון. כשהגיע הקיץ והמזגן לא תפקד כראוי, הזמינו טכנאי מזגנים מוסמך שידע לנקות את המסננים של המזגן  ועל ידי כך לוודא את פעילותו הנכונה. אך היום שבכל חדר נמצא מזגן, הרי כל עקרת בית יודעת שמוציאים ומנקים את המסנן של המזגן מהאבק והלכלוך שהצטברו במהלך השנה -  כי זהו תנאי הכרחי לפעילותו.  
אני מקווה שבזמן של פחות מעשור, יבין כל אדם כי הגוף שלנו -  כמו מזגן או כל מכונה אחרת חייב בניקוי גם מבפנים.  אני לא מבין איך במערכת החינוך הישראלית לא נכללת בשום מקום הוראת נושא כה חשוב זה. (אילו  הייתי אני שר החינוך – תלמיד שלא היה מבין כיצד ה"מכונה" שלו עובדת ומה הם הצרכים שלה, הווה אומר: גוף האדם, - לא היה זכאי לקבלת תעודת בגרות!)
אנשים לומדים לנקות כל דבר: מטוסים, אוניות, טילים, מחשבים, טלוויזיות, מכוניות, ומבינים שסילוק פסולת ושמירה על הניקיון הינם תנאים בסיסיים לתפקוד יעיל של כל מכונה בעולם. אולם כאשר מגיעים לגוף שלהם, לא בהכרח מבינים את הקשר, בין הניקיון פנימי של הגוף והבריאות.
בהנחה שלא נולדת באיזה אי באוקיינוס האטלנטי ולא יישמת את האמור כאן משחר הולדתך, אזי הצטברו רעלים בגופך וכמו כל מכונה אחרת ניתן לנקות אותך מה "לכלוך" שצברת מבפנים במהלך החיים.
כללי הזהב לחיים בריאים: – גזור ושמור ביומן (זה שאתה מסתכל בו כל יום)
עשה אהבה -  ולא מלחמה
אכול פחות -  ולעס יותר
סע פחות -  וצעד יותר
 סיכום
יום אחד באמצע החיים אדם מרגיש לא טוב, הרופא אומר "אין לך כלום", הבדיקות אומרות "הכל בסדר"                                                                                    אבל בכל זאת כואבים לך הפרקים, הראש, הבטן, העצמות, קשה לך לישון, קשה לנשום, דלקות עור, נזלת, כל הזמן עייף, רעב ואין לך כוח לעשות כלום. מה שהיית מספיק לעשות בלילה לוקח לך עכשיו לפחות שבוע, חוץ מזה שאתה קצת יותר שמן ומכוער (העור, הציפורניים, השיניים והשיער שצומח בכל מקום חוץ מאיפה שצריך)
הלו  WAKE UP!    - התעורר ! ! !
הגוף שלך  מלא רעלים המכונה שלך קורסת, אתה מזדקן מהר מידי.
ק ח    א   ח   ר   י   ו  ת    ! ! !

יום שישי, 3 באוגוסט 2012

ההבדל בין אמונה ותחושה

כידוע לכם אני מתמוגג מהמתאמנים שלי, מהאתגרים שהם מציבים לי מהאינטראקציה האישית איתם ומהתובנות שלהם ושלי במהלך המפגשים.
לאחרונה שאל אותי אחד המתאמנים כשעסקנו במה שמכונה בקואצ'ינג "אמונות מעכבות" (אלו אמנות שיושבות לנו עמוק בתוך הראש ומעכבות אותנו מלהתקדם ולהשיג את המטרות שלנו, למשל: "אני לא מספיק טוב בשביל...") שאלה נפלאה:

מה ההבדל בין אמונה ותחושה?

אז הנה המחשבות שלי  בעניין:
אנחנו יצורים רגשיים במהות שלנו וקיים אצלנו קשר דו-סיטרי בין גוף ונפש ובין מחשבות ורגשות
המחשבות שלנו והפרשנות שלנו לאירועים יכולים לשנות או להשפיע על הרגשות ולהיפך...
כדי להבין בצורה ברורה יותר את הקשר בין אמונות ותחושות בואו נחשבו רגע  על המצלמות הישנות של פעם. אלו עם הפילים.
במצלמות ההן : האור חודר דרך עדשה - פילטר ומגיע לפילים שעשוי מחומר הרגיש לאור ושם משאיר את החותם שלו שיוצר בסופו של דבר את התמונה.
בדימוי הזה האמונה היא הפילטר/עדשה שדרכה עובר המידע למערכת הריגשית (שהיא הפילים) התחושה היא התמונה שנוצרת.
הרבה פעמים בני אדם לא מודעים לפילטר (=אמונה) ומרגישים את התחושה בלי לדעת למה. יש אמונות שבחרנו בהם במודע ואז הרגש(תמונה) ברורים לנו.
הקושי היותר גדול זה במקרים בהם יש לנו פילטר שמשפיע על הרגשות (תמונה) אבל אנחנו לא מודעים לפילטר הזה ולכן אין לנו יכולת להבין למה התחושה שנוצרה נוצרה ומאיזה סיבות. ברגע שאנחנו מודעים לסוג הפילטר (אמונה) אז מתבהרת לנו הסיבה לרגש או לתמונה שנוצרה

במילים אחרות, תחושה זה מה שאנחנו מרגישים בחושים וברגשות (בדומה לרעב צמא, כאב אהבה) היא פשוט שם אם נשים לב אליה. ואמונה היא פילטר נראה/בלתי נראה שמשפיע עלהמערכת הרגשית  שיוצרת תחושה.
ככל שאנו לומדים לזהות את הפילטרים שלנו, אנחנו זוכים בחופש גדול יותר וניתנת לנו האפשרות לשקול האם הפילטר הזה מתאים לנו או לא, בדרך הזו אנחנו משיגים יכולת להשפיע על הרגשות שלנו או אם תרצו על תמונת חיינו.
מעניין לגלות, שכמעט כולנו סוחבים איתנו פילטרים בלתי נראים מבית אבא/אמא את הפילטרים/אמונות האלו ספגנו ו"קיבלנו" בעקבות החינוך שלנו או בעקבות אמירות חוזרות של הדמויות המשפיעות על חיינו כילדים או אנשים צעירים.
פעמים רבות אני נתקל שוב ושוב באנשים אמיצים בשנות ה-30-40 לחייהם שבפעם הראשונה בחייהם עוצרים לעשות חושבים לגבי האמונות שלהם.
אותי אומץ כזה, מרגש!


תוך כדי כתיבה אני נזכר שסבא שלי היה צלם, והיתה לו חנות צילום וחדר חושך לפתוח תמונות, ואני בתור ילד אהבתי לבוא לחנות הזו בחופשים. מעניין אם זה קשור לסיבה שבחרתי בדימוי של מצלמה...


לסיום אני רוצה לשאול אתכם, מהי האמונה המעכבת החזקה ביותר שלכם, ואיפה "אימצתם" אותה?


דברים נוספים שכדאי לעשות כדי לגלות את האמונות המעכבות הם:
1. להכין רשימה של 20 אמונות מעכבות מכל הבא ליד ולזיכרון
2. להכין רשימה של 20 אמונות תומכות (יש כאלו?)





יום ראשון, 22 ביולי 2012

לוציפר...

זה אולי נשמע מפחיד השם "לוציפר", אבל בעצם זהו שם החיבה של "חיית המחמד" המכנית של בת זוגי האהובה, שייש לה נטייה להיקשר רגשית לכל מיני חפצים לרוב מכניים באופן ריגשי, רוב האנשים לא ידברו לנעליים שלהם כאילו היו חברות יקרות ולא יבטיחו להם לקחת אותם לטיול מופלא בקניון, או למסיבה...אהובתי המקסימה עושה זאת לעיתים ובחן רב יש לציין!
לרכב שלה היא קוראת "חמודי" כי הוא חמוד...וגם איתו יש לה מערכת יחסים שלמה ומורכבת שעליה אפרט בהזדמנות אחרת...
היום אני רוצה לספר לכם על "לוציפר" !
לוציפר הוא רובוט מנקה, יש רובוט ששוטף את הרצפות ויש דגם אחר שהוא הוא לוציפר שמטאטא את הריצפה ושואב אבק....
הסיבה שאהובתי כל כך קשורה לרובוט הזה היא משום שהוא הולך איתה כבר כברת דרך...וגם משום שיש לה שיער שחור נפלא שמפוזר בכל הבית :) (אהובתי אני מת על השיער שלך!!!) ולוציפר הוא זה שאחראי על טיטוא הריצפה ואיסוף השיער מכל פינה בבית...
העניין עם לוציפר הזה שהוא נסתם די מהר ומפסיק לתפקד... ואז צריך לנקות אותו ולנקות אותו ולנקות אותו...
בנוסף "לוצי" (- שם חיבה) הוא רובוט מדבר, שיודע להצהיר על מצבו בקול נשי ולדרוש ניקוי מברשות והחלפת מסננים, על כל אלו מתווספת העובדה שהוא רובוט שכל יום בשעה היעודה בלי להתחשב ביושבי הבית מתחיל בפעולת הניקוי שלו ברעש לא קטן ועל ידי כך הוא זכה באוייב מושבע שכמותי!
האמת היא שאני "שונא" אותו בגלל התחרות על תשומת ליבה של אהובתי שכל כך אוהבת אותו ומדברת עליו טובות בקול מלא חמלה ואהבה...וחוץ מזה שאני נהנה להרגיז קצת אותה ולדבר על לוציפר רעות...
בנינו הוא עושה עבודה לא רעה יחסית לרובוט אבל הוא קצת "סתום" או קשה הבנה ולא פעם נכנס למקומות ובעיות שהוא לא יודע איך לצאת מהם, ומכלה שם את הבטריות שלו...
לא פעם כשחוזרת אהובתי הביתה, אני שמח לבשר לה: "לוציפר מת באמבטיה", או "לוציפר מת מתחת למיטה", או בימים יותר טובים, אני אומר לה בקול צוהל - "לוציפר נעלם! "
אכשהו היא תמיד מוצאת אותו ומחזירה אותו לחיים...
בסרטון המצורף אפשר לראות את אהובתי מסבירה לי איך מתנהגים עם "הלוציפר" ולמעשה איך מנקים אותו מכל השיערות ומחזירים אותו לחיים.
הסרט הזה נוצר כדי שלי לא יהיו יותר תרוצים להגיד "שאני לא יודע איך מנקים אותו".
אז זהו, עכשיו גם אתם תדעו איך לנקות אותו!
מישהו בא לעזור?

יום שבת, 14 ביולי 2012

שנינות

לא מזמן דרך חבר טוב שלי התוודעתי בפייסבוק לבחור שאני לא מכיר בשם חגי גולן שהפוסט הזה מוקדש לו.
הבחור למיטב ידיעתי איש היי-טק אבל אין ספק שהעתיד שלו והכישרון שלו נמצאים בכתיבה וסטירה...המומחיות שלו היא להמציא משפטים שנונים משעשעים ומצחיקים, אז הנה ליקטתי לכם כמה:
  • סאבלימינל: לך אל הנמלה "הצל"
  • מי ריבוע? דנה!
  • כשהנרקומן התייעץ עם חברו המכור מה לעשות כי מרגיש שהסם כבר לא גורם לו הנאה, ענה לו חברו: תחליף סם
  • תאכלי שמנת, מתוקה.
  • תשתו מים, מתוקים.
  • תאכל צמר גפן, מתוק.
  • עלמה עושה הכל במהירות, אבא זק...
  • אם זאת המיטה שלי – מה מציעים לי פה בדיוק?
  • כשקיבלה מכה אמרתי לה "נעים לאה, קיר..."
  • איך הופכים גומי לעיסה?
  • שקט, פה לנים...
  • מה שותים על הסירה?
  • מעצבי פנים אוהבים מדרגות נאות
  • יש קרונות בקטאר?
  • בצר לי, החניתי את הרכב במקום רחב יותר
  • יש לך שעון עם הרבה פונקציות, טיימר, סטופר, תעריך...!
  • נביעה ניתנה לשותים
  • כשתום התפאר באנך שצייר עניתי "אין אנך תום"..
  • אין יותר חזיות לשנה הזאת אבל יש לנו תחזיות לשנה הבאה.


יום שבת, 7 ביולי 2012

המטרה של הבלוג הזה היא לאפשר לי לכתוב על עוד דברים שמעניינים אותי
 ואני אוהב מעבר לנפש האדם, התנהגויות אנושיות קואצ'ינג וכו'. אני בטוח שאכתוב כאן גם על הנושאים האלו כיוון שאני חיי אותם יום יום, אוהב אותם ומתעניין בהם,   כך שלהמנע מזה יהיה קשה...יחד עם זאת אני אוהב עוד המון דברים, חלקם לא חכמים במיוחד ולא מעניינים במיוחד אבל נוגעים בי בצורה כלשהי...למשל: אבטיח צהוב!

השבוע קניתי לראשונה בחיי אבטיח צהוב, ראיתי אותו בסופר וישר הסתקרנתי ונדלקתי...כי מה יכול להיות יותר הזוי מאבטיח צהוב? לקח לי כמה ימים עד שהעזתי לטעום אותו והיום זה קרה!
ומה גיליתי? הוא טעים !!!!!!!! ממש כמו האבטיח הרגיל האדום.
בעיני זה מדהים! על סף הגאוני...
לא זה לא צבע מאכל ואין לו טעם חמצמץ של לימון זה פשוט אבטיח מתוק (רגיל?) וטעים! אני חושב שאני אפנה לחברי ליאור ממכון וייצמן שיסביר לי את הפלא הזה והשלכותיו...איכשהו הצבע הזה גורם לי לחשוב שאולי זה "לא טבעי" או לא בריא בדרך כלשהי...מה שלא הפריע לי לחסל קערה שלמה בתוך כמה דקות... יאללה מכבי! צהוב עולה!

יום שישי, 6 ביולי 2012


מתאמנת מקסימה שלי פנתה אלי לאחרונה בשאלה בנוגע לקבלת החלטות, אני רוצה לשתף אתכם בשיחה: 


הי אודי
מה שלומך?

יש משהו שעליתי עליו ומפריע לי מבחינת מחשבות/אמונות שדיברנו עליהן:

מצד אחד ,דיברנו על קבלת החלטות כאל משהו שצריך להתנסות בו גם אם טועים,
אין החלטה נכונה מוחלטת ולא נורא לטעות.

מצד שני, דיברנו על איך שהחיים שבירים וחולפים מהר ואני לא מה שהייתי ולא
אהיה (כמו עם הפציעה) שזה דווקא יותר מדגיש את העובדה שכן כדאי לתכנן דברים בצורה הטובה ביותר
או להשתדל לא לקחת החלטות לא נכונות כי אין לי את כל הזמן שבעולם.

שתי ההנחות האלו סותרות לי וקצת משגעות אותי:-)

אם יש לך איזו הבהרה או הבנת אחרת לגביי זה אני ממש אשמח.

תודה!!!



והנה מה שעניתי לה:



אין באמת סתירה בין הדברים, איזון ומינון נכון הם מילות המפתח, ואני ארחיב קצת:

החיים שבירים וחולפים מהר ולכן כדאי למצות אותם, זה מה שאמרנו, זה מה שכולם מרגישים, זה אחד הדברים שהביא אותך אליי, נכון? מיצוי של החיים נעשה ע"י פעולה, ע"י עשייה, על ידי צבירת חוויות (שימי לב – הכוונה היא לחוויות בלי הפרשנות של טובות או רעות!, לפעמים רק במבט לאחור אחרי שנים אנחנו מקבלים פרספקטיבה אם החלטה היא "טובה" או "גרועה" עבורינו) המשמעות היא שבהווה צריך לפעול ולעשות כדי למצות. "הבעייה" היא שפעולה ועשייה וחתירה למיצוי טומנת בחובה טעות ואפשרות לכשלון, אז מה עושה אדם שפוחד? כלום! הוא מחכה עד שיקבל "סימן" מה עליו לעשות ( בד"כ הנטייה היא לחפש את הסימנים בחוץ במקום בפנים...זה קל יותר כי זה מסיר מאיתנו את האחריות למה שקורה, אבל לרוב סימנים חיצוניים לא מבוססים על כלום...)

כמו שאמרתי, האלטרנטיבה במקרה של פחד לטעות היא חוסר פעולה וחוסר צבירת ניסיון וחוויות  שנובע מתוך הפחד לשגות, להתנסות, שזה בעצם פחד מלחיות וזהו למעשה תיאור של "שיתוק" ! (ההיגיון מאחוריו הוא: "אני לא זז מילימטר עד שאהיה בטוח שהחוויה תיהיה "חיובית"- מי יכול לערוב לנו שכל ההחלטות שלנו יהיו נכונות? איך נדע אם לא ננסה? איך נתקדם אם לא נטעה? (כמו תינוק שלומד ללכת ונופל שוב ושוב))

אז אם העובדה שהחיים שבירים וחולפים מהר גורמת לנו לרצות לקבל החלטות טובות ונכונות (שזה סביר ולגיטימי מאוד) מביאה אותנו לידי שיתוק וחוסר פעולה מתוך החשש לטעות, כנראה שהלכנו צעד אחד יותר מידי...וכאן נכנס עניין  האיזון  / מינון לתמונה.
זה בסדר לשאוף לטוב עבורנו לשאוף לקבל החלטות נכונות עבורינו, זה הכי אנושי!
אבל לא פחות מזה, חשוב לנסות, חשוב לעשות, חשוב לפעול גם במחיר של טעות, של שגיאה ושל כישלון. כי זו הדרך להתקדם וללמוד ולצבור ידע על עצמינו, מה נכון ומתאים לנו ומה לא.

האיזון פועל בשני הכיוונים.
אם אנחנו נקבל כל הזמן החלטות בלי להפעיל שיקול דעת, בלי לערוך חשבון (באמצעות רשימה) של יתרונות חסרונות, בלי לנסות לנבא איך נרגיש עם ההחלטות שלנו, בלי להביא בחשבון את הזמניות של החיים, בלי לנסות לחשוב מה באמת חשוב לנו להשיג בכל מיני תחומים (קריירה, משפחה, זוגיות, בית וכו) ורק נפעל באימפולסיביות ללא מחשבה, גם אז אנחנו מגזימים והפעם לכיוון השני, כיוון שאנחנו לא לומדים מהמעשים שלנו, ולא מקשיבים לרגשות והניסיון שלנו.
כמו בהרבה דברים "דרך האמצע" היא התשובה הנכונה. אין שחור ולבן יש אפור.
לכל אחד יש את דרך האמצע הנכונה עבורו, דרך אמצע פרטית ואישית! לכל אחד יש את מצפן הרגשות ,הערכים החלומות והרצונות האישי שלו. אף אחד לא יכול להגיד לך מה נכון לך, מלבדך.(מרגיז נכון?)
אני יודע שזה "מעצבן" ומרגיז שאין אמת מוחלטת אחת שאפשר להיצמד אליה ולדעת בביטחה שפעלנו נכון. שאין אדם, או ספר או משהו שיכול להצביע עבורנו על הדרך שלנו.
(מה שייש זה מלווים לאורך הדרך, (יחד עם חוויות וניסיון שנצברים בעשייה שכוללת טעות), מלווים שמחזיקים פנס ומאירים לנו את המשך הדרך, ומחזקים אותנו במקומות שקשה ומפחיד לבד)

התפקיד שלך (שאת עושה נפלא) הוא למצוא את דרך האמצע שלך , על ידי עשייה על ידי טעויות וכישלנות, על ידי למידה והקשבה לרגשות ולרצונות שלך, על ידי זה שאת שמה את עצמך במרכז. ועל ידי זה שתנסי להיות כמה שיותר מדוייקת, עבור עצמך.

אני מקווה שהדברים האלו עוזרים לך ליישב את הסתירה כביכול.
את מוזמנת להמשיך לשאול, להתדיין ולהתייעץ איתי כמה שתירצי, אני אשמח J
להתראות אודי!