לוציפר...

זה אולי נשמע מפחיד השם "לוציפר", אבל בעצם זהו שם החיבה של "חיית המחמד" המכנית של בת זוגי האהובה, שייש לה נטייה להיקשר רגשית לכל מיני חפצים לרוב מכניים באופן ריגשי, רוב האנשים לא ידברו לנעליים שלהם כאילו היו חברות יקרות ולא יבטיחו להם לקחת אותם לטיול מופלא בקניון, או למסיבה...אהובתי המקסימה עושה זאת לעיתים ובחן רב יש לציין!
לרכב שלה היא קוראת "חמודי" כי הוא חמוד...וגם איתו יש לה מערכת יחסים שלמה ומורכבת שעליה אפרט בהזדמנות אחרת...
היום אני רוצה לספר לכם על "לוציפר" !
לוציפר הוא רובוט מנקה, יש רובוט ששוטף את הרצפות ויש דגם אחר שהוא הוא לוציפר שמטאטא את הריצפה ושואב אבק....
הסיבה שאהובתי כל כך קשורה לרובוט הזה היא משום שהוא הולך איתה כבר כברת דרך...וגם משום שיש לה שיער שחור נפלא שמפוזר בכל הבית :) (אהובתי אני מת על השיער שלך!!!) ולוציפר הוא זה שאחראי על טיטוא הריצפה ואיסוף השיער מכל פינה בבית...
העניין עם לוציפר הזה שהוא נסתם די מהר ומפסיק לתפקד... ואז צריך לנקות אותו ולנקות אותו ולנקות אותו...
בנוסף "לוצי" (- שם חיבה) הוא רובוט מדבר, שיודע להצהיר על מצבו בקול נשי ולדרוש ניקוי מברשות והחלפת מסננים, על כל אלו מתווספת העובדה שהוא רובוט שכל יום בשעה היעודה בלי להתחשב ביושבי הבית מתחיל בפעולת הניקוי שלו ברעש לא קטן ועל ידי כך הוא זכה באוייב מושבע שכמותי!
האמת היא שאני "שונא" אותו בגלל התחרות על תשומת ליבה של אהובתי שכל כך אוהבת אותו ומדברת עליו טובות בקול מלא חמלה ואהבה...וחוץ מזה שאני נהנה להרגיז קצת אותה ולדבר על לוציפר רעות...
בנינו הוא עושה עבודה לא רעה יחסית לרובוט אבל הוא קצת "סתום" או קשה הבנה ולא פעם נכנס למקומות ובעיות שהוא לא יודע איך לצאת מהם, ומכלה שם את הבטריות שלו...
לא פעם כשחוזרת אהובתי הביתה, אני שמח לבשר לה: "לוציפר מת באמבטיה", או "לוציפר מת מתחת למיטה", או בימים יותר טובים, אני אומר לה בקול צוהל - "לוציפר נעלם! "
אכשהו היא תמיד מוצאת אותו ומחזירה אותו לחיים...
בסרטון המצורף אפשר לראות את אהובתי מסבירה לי איך מתנהגים עם "הלוציפר" ולמעשה איך מנקים אותו מכל השיערות ומחזירים אותו לחיים.
הסרט הזה נוצר כדי שלי לא יהיו יותר תרוצים להגיד "שאני לא יודע איך מנקים אותו".
אז זהו, עכשיו גם אתם תדעו איך לנקות אותו!
מישהו בא לעזור?

שנינות

לא מזמן דרך חבר טוב שלי התוודעתי בפייסבוק לבחור שאני לא מכיר בשם חגי גולן שהפוסט הזה מוקדש לו.

הבחור למיטב ידיעתי איש היי-טק אבל אין ספק שהעתיד שלו והכישרון שלו נמצאים בכתיבה וסטירה...המומחיות שלו היא להמציא משפטים שנונים משעשעים ומצחיקים, אז הנה ליקטתי לכם כמה:

• סאבלימינל: לך אל הנמלה "הצל"

• מי ריבוע? דנה!

• כשהנרקומן התייעץ עם חברו המכור מה לעשות כי מרגיש שהסם כבר לא גורם לו הנאה, ענה לו חברו: תחליף סם

• תאכלי שמנת, מתוקה.

• תשתו מים, מתוקים.

• תאכל צמר גפן, מתוק.

• עלמה עושה הכל במהירות, אבא זק...

• אם זאת המיטה שלי – מה מציעים לי פה בדיוק?

• כשקיבלה מכה אמרתי לה "נעים לאה, קיר..."

• איך הופכים גומי לעיסה?

• שקט, פה לנים...

• מה שותים על הסירה?

• מעצבי פנים אוהבים מדרגות נאות

• יש קרונות בקטאר?

• בצר לי, החניתי את הרכב במקום רחב יותר

• יש לך שעון עם הרבה פונקציות, טיימר, סטופר, תעריך...!

• נביעה ניתנה לשותים

• כשתום התפאר באנך שצייר עניתי "אין אנך תום"..

• אין יותר חזיות לשנה הזאת אבל יש לנו תחזיות לשנה הבאה.

המטרה של הבלוג הזה היא לאפשר לי לכתוב על עוד דברים שמעניינים אותי

 ואני אוהב מעבר לנפש האדם, התנהגויות אנושיות קואצ'ינג וכו'. אני בטוח שאכתוב כאן גם על הנושאים האלו כיוון שאני חיי אותם יום יום, אוהב אותם ומתעניין בהם,   כך שלהמנע מזה יהיה קשה...יחד עם זאת אני אוהב עוד המון דברים, חלקם לא חכמים במיוחד ולא מעניינים במיוחד אבל נוגעים בי בצורה כלשהי...למשל: אבטיח צהוב!

השבוע קניתי לראשונה בחיי אבטיח צהוב, ראיתי אותו בסופר וישר הסתקרנתי ונדלקתי...כי מה יכול להיות יותר הזוי מאבטיח צהוב? לקח לי כמה ימים עד שהעזתי לטעום אותו והיום זה קרה!

ומה גיליתי? הוא טעים !!!!!!!! ממש כמו האבטיח הרגיל האדום.

בעיני זה מדהים! על סף הגאוני...

לא זה לא צבע מאכל ואין לו טעם חמצמץ של לימון זה פשוט אבטיח מתוק (רגיל?) וטעים! אני חושב שאני אפנה לחברי ליאור ממכון וייצמן שיסביר לי את הפלא הזה והשלכותיו...איכשהו הצבע הזה גורם לי לחשוב שאולי זה "לא טבעי" או לא בריא בדרך כלשהי...מה שלא הפריע לי לחסל קערה שלמה בתוך כמה דקות... יאללה מכבי! צהוב עולה!

מתאמנת מקסימה שלי פנתה אלי לאחרונה בשאלה בנוגע לקבלת החלטות, אני רוצה לשתף אתכם בשיחה: 


הי אודי
מה שלומך?

יש משהו שעליתי עליו ומפריע לי מבחינת מחשבות/אמונות שדיברנו עליהן:

מצד אחד ,דיברנו על קבלת החלטות כאל משהו שצריך להתנסות בו גם אם טועים,
אין החלטה נכונה מוחלטת ולא נורא לטעות.

מצד שני, דיברנו על איך שהחיים שבירים וחולפים מהר ואני לא מה שהייתי ולא
אהיה (כמו עם הפציעה) שזה דווקא יותר מדגיש את העובדה שכן כדאי לתכנן דברים בצורה הטובה ביותר
או להשתדל לא לקחת החלטות לא נכונות כי אין לי את כל הזמן שבעולם.

שתי ההנחות האלו סותרות לי וקצת משגעות אותי:-)

אם יש לך איזו הבהרה או הבנת אחרת לגביי זה אני ממש אשמח.

תודה!!!


והנה מה שעניתי לה:

אין באמת סתירה בין הדברים, איזון ומינון נכון הם מילות המפתח, ואני ארחיב קצת:

החיים שבירים וחולפים מהר ולכן כדאי למצות אותם, זה מה שאמרנו, זה מה שכולם מרגישים, זה אחד הדברים שהביא אותך אליי, נכון? מיצוי של החיים נעשה ע"י פעולה, ע"י עשייה, על ידי צבירת חוויות (שימי לב – הכוונה היא לחוויות בלי הפרשנות של טובות או רעות!, לפעמים רק במבט לאחור אחרי שנים אנחנו מקבלים פרספקטיבה אם החלטה היא "טובה" או "גרועה" עבורינו) המשמעות היא שבהווה צריך לפעול ולעשות כדי למצות. "הבעייה" היא שפעולה ועשייה וחתירה למיצוי טומנת בחובה טעות ואפשרות לכשלון, אז מה עושה אדם שפוחד? כלום! הוא מחכה עד שיקבל "סימן" מה עליו לעשות ( בד"כ הנטייה היא לחפש את הסימנים בחוץ במקום בפנים...זה קל יותר כי זה מסיר מאיתנו את האחריות למה שקורה, אבל לרוב סימנים חיצוניים לא מבוססים על כלום...)

כמו שאמרתי, האלטרנטיבה במקרה של פחד לטעות היא חוסר פעולה וחוסר צבירת ניסיון וחוויות  שנובע מתוך הפחד לשגות, להתנסות, שזה בעצם פחד מלחיות וזהו למעשה תיאור של "שיתוק" ! (ההיגיון מאחוריו הוא: "אני לא זז מילימטר עד שאהיה בטוח שהחוויה תיהיה "חיובית"- מי יכול לערוב לנו שכל ההחלטות שלנו יהיו נכונות? איך נדע אם לא ננסה? איך נתקדם אם לא נטעה? (כמו תינוק שלומד ללכת ונופל שוב ושוב))

אז אם העובדה שהחיים שבירים וחולפים מהר גורמת לנו לרצות לקבל החלטות טובות ונכונות (שזה סביר ולגיטימי מאוד) מביאה אותנו לידי שיתוק וחוסר פעולה מתוך החשש לטעות, כנראה שהלכנו צעד אחד יותר מידי...וכאן נכנס עניין  האיזון  / מינון לתמונה.

זה בסדר לשאוף לטוב עבורנו לשאוף לקבל החלטות נכונות עבורינו, זה הכי אנושי!

אבל לא פחות מזה, חשוב לנסות, חשוב לעשות, חשוב לפעול גם במחיר של טעות, של שגיאה ושל כישלון. כי זו הדרך להתקדם וללמוד ולצבור ידע על עצמינו, מה נכון ומתאים לנו ומה לא.

האיזון פועל בשני הכיוונים.

אם אנחנו נקבל כל הזמן החלטות בלי להפעיל שיקול דעת, בלי לערוך חשבון (באמצעות רשימה) של יתרונות חסרונות, בלי לנסות לנבא איך נרגיש עם ההחלטות שלנו, בלי להביא בחשבון את הזמניות של החיים, בלי לנסות לחשוב מה באמת חשוב לנו להשיג בכל מיני תחומים (קריירה, משפחה, זוגיות, בית וכו) ורק נפעל באימפולסיביות ללא מחשבה, גם אז אנחנו מגזימים והפעם לכיוון השני, כיוון שאנחנו לא לומדים מהמעשים שלנו, ולא מקשיבים לרגשות והניסיון שלנו.

כמו בהרבה דברים "דרך האמצע" היא התשובה הנכונה. אין שחור ולבן יש אפור.

לכל אחד יש את דרך האמצע הנכונה עבורו, דרך אמצע פרטית ואישית! לכל אחד יש את מצפן הרגשות ,הערכים החלומות והרצונות האישי שלו. אף אחד לא יכול להגיד לך מה נכון לך, מלבדך.(מרגיז נכון?)

אני יודע שזה "מעצבן" ומרגיז שאין אמת מוחלטת אחת שאפשר להיצמד אליה ולדעת בביטחה שפעלנו נכון. שאין אדם, או ספר או משהו שיכול להצביע עבורנו על הדרך שלנו.

(מה שייש זה מלווים לאורך הדרך, (יחד עם חוויות וניסיון שנצברים בעשייה שכוללת טעות), מלווים שמחזיקים פנס ומאירים לנו את המשך הדרך, ומחזקים אותנו במקומות שקשה ומפחיד לבד)

התפקיד שלך (שאת עושה נפלא) הוא למצוא את דרך האמצע שלך , על ידי עשייה על ידי טעויות וכישלנות, על ידי למידה והקשבה לרגשות ולרצונות שלך, על ידי זה שאת שמה את עצמך במרכז. ועל ידי זה שתנסי להיות כמה שיותר מדוייקת, עבור עצמך.

אני מקווה שהדברים האלו עוזרים לך ליישב את הסתירה כביכול.

את מוזמנת להמשיך לשאול, להתדיין ולהתייעץ איתי כמה שתירצי, אני אשמח J

להתראות אודי!

הממ בוא ננסה את זה...

כאן אתחיל לפרסם את מחשבותיי בנושאים שונים
תמיד אהבתי תמונות מעוררות מחשבה והשראה...הנה אחת שצדה את עיני..
שני ילדים קטנים, בהודו(?) יוצרים עולם מופלא בעזרת מים...הצלם הצליח לתפוס את הרגע...מדהים!