הפוסט הזה הוא שונה במעט.
לא יכולתי להישאר אדיש לחומר הזה שנחשפתי אליוואני מרגיש חובה לשתף את הדברים האלו איתך!אלו דברים שכל אחד חייב לדעת!
אם תשאלו אותי חייבים ללמד את זה בביה"ס
אבל לצערי זה לא ככה.
גם אלו שקרובים לתחום, רופאים ואחרים לא ממש מכירים את התוכן הזהוחלק אחר שכן מכיר, מתכחש לו.
למה?
אין לי מושג.
מכל מקום,הפעם אני רוצה לשתף אותך
ולהמליץ לך על הספר "לא לסרטן"
לראשונה נחשפתי אליו לפני כ- 5 שנים, כאשר קרוב משפחה שלי גסס מסרטן בגיל 60
שמעתי על הספר, עלעלתי בו ובלי לחשוב יותר מידי קניתי לו אותו מתנה
אני לא יודע אם הוא קרא בו או לא, ואיך הדבר השפיע עליו.
בסופו של דבר הוא נפטר.
לפני כמה שבועות נתקלתי בספר הזה על המדף אצלי בבית.
העותק שהיה על המדף, היה שייך לאמא האהובה של אשתי שנפטרה גם היא לאחר 9 שנות מאבק בסרטן.
גם הפעם אני לא יודע אם היא קראה בו והאם ואיך הוא השפיע עליה.
אבל הפעם הזו, משהו משך אותי לקרוא את הספר.
נשאבתי אליו.
גיליתי מידע מדהים וחשוב שהשפיע ומשפיע על היום יום שלי, על התזונה שלי וההתנהלות שלי
והיום אני רוצה לשתף אותך בחלק קטן מהתובנות של הספר ולבקש ממך לקרוא אותו בעצמך!
ולתת אותו לכל מכרייך, חולים או בריאים!
כן, עד כדי כך.
אני לא רופא.
למרות זאת אשלב בסיכום הקצר שלי נתונים רפואיים מתוך הספר (שכתוב בפשטות ובשפה שכל אחד מבין)
מחבר הספר לעומתי הוא רופא וגם חולה סרטן שלעת עתה "מנצח" את הסטטיסטיקה של מחלתו.
אלו מכם שמתעניינים בעיקר בקשר גוף - נפש בהקשר של סרטן יכולים לעבור לחלק האחרון ישירות למרות שרק תחזוקת הנפש ללא שאר הגורמים הסביבתיים אינה מונעת סרטן.
נתחיל,
הספר כאמור עוסק בשלושה תחומים עיקריים למלחמה בסרטן:
1. עובדות רפואיות חדשות על סרטן ודרכי פעולתו
2. הקשר בין תזונה וסרטן
3. המצב הנפשי והשפעתו על התפתחות סרטן (קשר גוף-נפש)
הנה כמה עובדות על סרטן שאני משער שלא ידעת (או לא הפנמת):
סביבה דלקתית בגוף שלנו מעודדת סרטן!
המכון הלאומי לסרטן של ארצות הברית פרסם דו"ח מאיר עיניים על דלקות וסרטן. עיקרי הדוח הם: כשם שתאים חיסוניים מתגייסים לרפא קרעים, כך צריכים תאים סרטניים ליצור דלקת כדי לפרנס את גדילתם. לשם כך הם פותחים בייצור שופע של אותם חומרים דלקתיים מאוד שנקראים - ציטוקינים, פרוסטאגלנדינים ולויקוטריאנים - שמתגלים בריפוי טבעי של פצעים. החומרים האלו פועלים כדשנים כימיים שממריצים רבייה של תאים, במקרה זה רבייה של תאים סרטניים.
אותו תהליך עצמו שמאפשר למערכת החיסונית לרפא קרעים ולרדוף אחרי אויבים בכל קצוות הגוף מופקע לטובת התאים הסרטניים. שמנצלים אותו כדי להתפשט ולהתרבות. תודות לדלקת שהם מייצרים, הם מסתננים לרקמות שכנות, חומקים לתוך זרם הדם ומקימים גרורות.
היכולת שלנו להתמודד עם סרטן גדלה כאשר:
חלק מהאסטרטגיה החדשה למלחמה בסרטן התגלתה על ידי רופא צבאי אמריקאי יהודי – דר' יהודה פולמן) ששאב השראה מסיפור הקרב בסטלינגרד , שם נותקו קווי האספקה של הנאצים על ידי הצבא הרוסי והביאו לניצחון. באותו אופן הדרך להלחם בסרטן היא על ידי ניתוק קווי האספקה שלו על בסיס הרעיון הבא: אם במקום לתקוף את התאים הסרטניים בעצמם נתקוף את כלי הדם שלהם נוכל לייבש גידול ואפילו להסיג אותו
פרופ' ג'נג צואי מאוניברסיטת וייק פורסט גילה עכבר עמיד לסרטן, עכבר "כל יכול" המכונה עכבר מספר 6. המסקנה מהגילוי היא כי לגוף עצמו יש יכולת טבעית להשמיד סרטן בהינתן סביבה תומכת שמשפיעה על איכות התאים החיסוניים שלנו (מכונים NK) – התאים החיסוניים נמצאים במיטבם כאשר:
מסתבר שתאים חיסוניים רגישים למצב הרגשי שלנו!
סביבה נוגדת סרטן:
הסרטן נפוץ היום במידה גדולה יותר בארצות המערב ושיעוריו הלכו ועלו מאז 1940.
שלושה גורמים עיקריים שערערו את הסביבה שלנו באופן דראסטי בעשרות השנים האחרונות:
מזונות שנלחמים בסרטן
דר' ריצארד בליוו, ביוכימאי ופרופסור באוניברסיטת מונטריאול, מנהל את אחת המעבדות הגדולות לרפואה מולקולרית שמתמקדת בביולוגיה של סרטן, אומר: "אילו התבקשתי לתכנן היום תפריט שמקדם התפתחות מרבית של סרטן, לא הייתי מוצא משהו טוב יותר מהתפריט הנוכחי שלנו!"
חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה הראו בכתב העת NATURE כי כשמרחיקים מסביבתו של גידול את הגורמים הדלקתיים הדרושים לצמיחתו הוא אינו מצליח להתפשט. הגורמים הדלקתיים האלו הדשנים של הסרטן מגיעים בפועל היישר מהמזון שאנו אוכלים, דשנים חשובים כאלו הם הסוכרים המזוקקים, שממריצים יצירת אינסולין ו IGF תומכי דלקות, עודפים של חומצות שומניות אומגה-6 שמשתנים לתרכובות דלקתיות (וממילא מחסור בחומצות שומניות אומגה-3) והורמוני גדילה שמצויים בבשר ובמוצרי חלב לא אורגניים.
לשמחתנו, המזון יכול לספק גם "נוגדני מקדמים" של סרטן, כמו כל הפיטו כימיקליים שמצויים בכמה ירקות או בפירות מסוימים ופועלים ישירות נגד המנגנונים מחוללי הדלקת.
בין השאר מדובר בזנים שונים של כרוב, ברוקולי, שום, תה ירוק, כורכום, פטל, בצל ירוק, אוכמניות, שוקולד כהה, כורכום ועוד (הרשימה המלאה בספר)
הנפש נוגדת הסרטן/ קשר גוף נפש
מחקרים שונים מראים כי אחוז גבוה של הנשים שלקו בסרטן השד משוכנעות לאחר האבחון בכך שהסיבה למחלה היא עקה (לחץ) גדולה בחייהן, כמו הפלה, גירושים, מחלה של ילד או אובדן מקום עבודה שהיה חשוב להן מאוד.
שני חוקרים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה דר' לידיה טמושוק ודר' אנדרו קנייר השוו את התגובות הרגשיות של חולי סרטן וחולי לב.
טמושוק הציעה מושג חדש "אישיות מטיפוס C " שמאפיינת חולי סרטן (בניגוד לקוצר הרוח והתוקפנות שלאישיות מטיפוס A שמתגלה פעמים רבות בחולי לב).
אישיות מטיפוס C – הם אנשים שבמקרים רבים מי שלא הרגישו בילדותם בצדק או שלא בצדק, שהם רצויים לגמרי. הוריהם היו אלימים או מהירי חימה, או פשוט קרים, רחוקים ותובעניים. הרבה ילדים כאלו מקבלים רק מעט מאוד עידוד ומפתחים תחושה של פגיעות וחולשה. בשנים הבאות כדי לוודא שאוהבים אותם הם מחליטים להסתגל כמיטב יכולתם למה שמצופה מהם, במקום ללכת אחרי נטיות ליבם. הם כועסים במקרים נדירים, הם נעשים בוגרים "נחמדים מאוד" מוכנים תמיד לעזור לזולת, "קדושים", הם נמנעים ממריבות ומחזיקים את צורכיהם ואת שאיפותיהם על אש קטנה. לפעמים עד יומם האחרון.
כדי לשמור מכל משמר על הביטחון הרגשי היקר כל כך לליבם, הם עלולים להשקיע מעל ומעבר בהיבט אחד של חייהם: בעבודה, בנישואים או בילדים. כשההשקעה הזאת נתונה לפתע באיום או כשהיא יורדת לטמיון – בשל כישלון מקצועי, גירושים, יציאה לגמלאות, מצוקות הילדות חוזרות. במקרים רבים המצב מחמיר עוד יותר משום שהוא מוליד את ההרגשה שאין מנוס מהסבל הרגשי, בלי שום קשר למה שתעשה!
בניסוי במעבדה של דר' מרטין זליגמן מאוניברסיטת פנסילבניה הושתלו תאים סרטניים בחולדות בדיוק באותה כמות שידוע כי היא מחוללת גידול סופני ב-50%. אח"כ חולקו החולדות ל-3 קבוצות
בקבוצה הראשונה-היא קבוצת הבקרה לא קיבלו שום טיפול נוסף (וכצפוי 3 חודשים אחרי 50% מהן מתו מהמחלה)
בקבוצה השנייה -קיבלו החולדות מכות חשמל קטנות, אבל הן יכלו לחמוק מהן באמצעות לחיצה על דוושה שהותקנה בכלוב
בקבוצה השלישית -קיבלו החולדות גם כן מכות חשמל אבל הפעם הן לא יכלו לחמוק מהן בעזרת מנגנון מילוט.
התוצאות שפורסמו במגזין science היו ברורות מאוד: חודש לאחר ההשתלה, 63% מהחולדות בקבוצה השנייה (קיבלו מכות חשמל אבל יכלו לחמוק מהן באמצעות לחיצה על דוושה) דחו את השתל והתגברו על הסרטן!
בקבוצה השלישית (קיבלו מכות חשמל ללא יכולת לחמוק) רק 23% מהחולדות דחו את השתל והתגברו על הסרטן. חוסר הישע של מצבן כנראה זירז את התפשטות הגידול.
מן המחקר הזה עולה מסקנה חיונית: מה שמקדם סרטן אינו העקה עצמה "מכות החשמל" הבלתי נמנעות של החיים, אלא תחושת השליטה או חוסר הישע של הפרט, היא שמשפיעה על תגובת גופו למחלה לחיוב או לשלילה.
מתוך המחקר הזה עלתה השאלה: אם חוויה של חוסר ישע וייאוש מקדמת צמיחה סרטנית, האם מצב של שלווה יפעל בכיוון ההפוך ויאט אותה?
כמה מקרים מיוחדים במינם מלמדים על אפשרות כזו.
יאן גואלר וטרינר מהעיר מלבורן שבאוסטרליה, שחלה בסרטן עצמות קטלני שהתפשט לבית החזה היה צפוי למות תוך כמה שבועות לפי אבחנת רופאיו. יאן שלא היה לו מה להפסיד החל לעסוק באינטנסיביות במדיטציה. כעבור כמה חודשים של מדיטציה, שעה שלוש פעמים ביום! יחד עם דיאטה מחמירה, הלך יאן והתחזק. היום 30 שנה אחרי, הוא עדיין בחיים.
דר' דיוויד שפיגל, פסיכיאטר מאוניברסיטת סטנפורד שעבד יחד עם הפסיכותרפיסט הדגול דר' ארווין יאלום ניהלו קבוצות תמיכה שבועיות של 8-10 נשים חולות מאוד בסרטן שד גרורתי, שצפי ההישרדות שלהם עמד על חודשים עד שנים ספורות. בקבוצות האלו דיברו בפתיחות על החששות, הפחדים על הפצעים של העבר, שיתפו במחשבות הכמוסות ביותר. הנשים נפגשו בקביעות במשך שנה ואח"כ כל אחת הלכה לדרכה.
לצורך המחקר שלו השווה שפיגל את מצבן הפסיכולוגי של הנשים בקבוצה עם מצבן של נשים חולות שאובחנו וטופלו באותו אופן אבל לא השתתפו בקבוצות התמיכה. כפי שצפה מצבן הנפשי של הנשים בקבוצות התמיכה השתפר. אבל דר' שפיגל לא העז אפילו לדמיין השפעה אפשרית על מהלך המחלה, שלא לדבר על סיכויי השרידות. למעשה הוא היה בטוח שאין השפעה כזו. הוא היה משוכנע שאין קשר בין המצב הנפשי של החולה ובין ההתפתחות של הסרטן (כמו רוב הרופאים המערביים). כדי להוכיח שנשים שהשתתפו בקבוצות התמיכה לא חיו יותר זמן מנשים שלא השתתפו בקבוצות התמיכה, למרות שמצבן הנפשי השתפר. הוא החליט להתקשר 10 שנים לאחר שהסתיימו מפגשי התמיכה למשפחות הנשים ולברר עד מתי חיו.
כאשר טילפן למשפחות הנשים הללו , 3 מבין 50 המשתתפות המקוריות ענו לטלפון בעצמן, עשר שנים אחרי!
אף אחת מ- 36 הנשים בקבוצת הבקרה לא חיה כ"כ הרבה זמן,
שנית כששאל את המשפחות כמה זמן חיו הנשים, גילה שהנשים מקבוצת התמיכה חיו בממוצע זמן ארוך פי שניים מהנשים בקבוצת הבקרה.
כשהתפרסמו התוצאות הללו הממסד הרפואי העולמי נתפס לבהלה.
תודות למחקר הזה בין לילה הפך הקשר בין מצב נפשי להתפתחות של מחלות, ממושג "ניו אייג" מטופש להיפותזה מדעית מכובדת לגמריי
היום טוען דר' שפיגל "שרגשות שאי אפשר לבטאם נעשים למכשול פנימי. הם מכלים משאבים שאין לנו הבנה שלמה שלהם. כשאנו מבטאים את הרגשות האלו ומקבלים אותם, אנחנו מפסיקים לנצל את המשאבים האמורים לצורך הרחקה של הרגשות מדעתנו"ב-20 השנה האחרונות נפתח תחום מדעי חדש שמתמקד במישרין בקשר בין גורמים פסיכולוגיים ובין המערכת החיסונית – "פסיכואימונולוגיה"
כל הסימנים מלמדים שתאי הדם הלבנים של המערכת החיסונית – תאי NK ולימפוציטים T ו-B רגישים במיוחד לרגשות של חוסר ישע ולאובדן הרצון לחיות כתוצאה מכך.
לעומת זאת, כשאדם מגלה בתוך עצמו את הרצון לחיות, פעמים רבות מתחוללת בו זמנית תפנית מכרעת במהלך המחלה.
קואצ'ינג ומניעת סרטן
עד כאן הבאתי תמצית של התמצית של הספר החשוב הזה.
אני רוצה להוסיף כמה מילים שלי על הקשר שאני מוצא בין קואצ'ינג למניעת סרטן בהקשר לכתוב בספר.
ובאופן אישי שמחתי לגלות שהעיסוק שלי כמאמן אישי תורם למתאמנים שלי גם בתחום הזה של בריאות והגנה מסרטן.
כדי לסיים באווירה טובה וחיוך – מי שעוד לא ראה מוזמן לראות את הסרטון המשעשע הזה ולשמוח (או לא) שהוא לא כלב...
שבוע מצויין!
לא יכולתי להישאר אדיש לחומר הזה שנחשפתי אליוואני מרגיש חובה לשתף את הדברים האלו איתך!אלו דברים שכל אחד חייב לדעת!
אם תשאלו אותי חייבים ללמד את זה בביה"ס
אבל לצערי זה לא ככה.
גם אלו שקרובים לתחום, רופאים ואחרים לא ממש מכירים את התוכן הזהוחלק אחר שכן מכיר, מתכחש לו.
למה?
אין לי מושג.
מכל מקום,הפעם אני רוצה לשתף אותך
ולהמליץ לך על הספר "לא לסרטן"
לראשונה נחשפתי אליו לפני כ- 5 שנים, כאשר קרוב משפחה שלי גסס מסרטן בגיל 60
שמעתי על הספר, עלעלתי בו ובלי לחשוב יותר מידי קניתי לו אותו מתנה
אני לא יודע אם הוא קרא בו או לא, ואיך הדבר השפיע עליו.
בסופו של דבר הוא נפטר.
לפני כמה שבועות נתקלתי בספר הזה על המדף אצלי בבית.
העותק שהיה על המדף, היה שייך לאמא האהובה של אשתי שנפטרה גם היא לאחר 9 שנות מאבק בסרטן.
גם הפעם אני לא יודע אם היא קראה בו והאם ואיך הוא השפיע עליה.
אבל הפעם הזו, משהו משך אותי לקרוא את הספר.
נשאבתי אליו.
גיליתי מידע מדהים וחשוב שהשפיע ומשפיע על היום יום שלי, על התזונה שלי וההתנהלות שלי
והיום אני רוצה לשתף אותך בחלק קטן מהתובנות של הספר ולבקש ממך לקרוא אותו בעצמך!
ולתת אותו לכל מכרייך, חולים או בריאים!
כן, עד כדי כך.
אני לא רופא.
למרות זאת אשלב בסיכום הקצר שלי נתונים רפואיים מתוך הספר (שכתוב בפשטות ובשפה שכל אחד מבין)
מחבר הספר לעומתי הוא רופא וגם חולה סרטן שלעת עתה "מנצח" את הסטטיסטיקה של מחלתו.
אלו מכם שמתעניינים בעיקר בקשר גוף - נפש בהקשר של סרטן יכולים לעבור לחלק האחרון ישירות למרות שרק תחזוקת הנפש ללא שאר הגורמים הסביבתיים אינה מונעת סרטן.
נתחיל,
הספר כאמור עוסק בשלושה תחומים עיקריים למלחמה בסרטן:
1. עובדות רפואיות חדשות על סרטן ודרכי פעולתו
2. הקשר בין תזונה וסרטן
3. המצב הנפשי והשפעתו על התפתחות סרטן (קשר גוף-נפש)
הנה כמה עובדות על סרטן שאני משער שלא ידעת (או לא הפנמת):
- סרטן זו מחלה כרונית – לכולנו יש פוטנציאל לסרטן שנמצא במצב רדום בתוכנו, אבל לכל אחד מאיתנו יש גם גוף שמתוכנן להלחם בהתפתחות הגידול
- רבים מאיתנו משוכנעים שסרטן קשור בראש ובראשונה במרקם הגנטי שלנו ולא באורח החיים שלנו. אבל כשמביטים במחקר הרפואי, אנו רואים שהאמת הפוכה!
- גורמים גנטיים תורמים לכל היותר 15% של התמותה מסרטן!
סביבה דלקתית בגוף שלנו מעודדת סרטן!
המכון הלאומי לסרטן של ארצות הברית פרסם דו"ח מאיר עיניים על דלקות וסרטן. עיקרי הדוח הם: כשם שתאים חיסוניים מתגייסים לרפא קרעים, כך צריכים תאים סרטניים ליצור דלקת כדי לפרנס את גדילתם. לשם כך הם פותחים בייצור שופע של אותם חומרים דלקתיים מאוד שנקראים - ציטוקינים, פרוסטאגלנדינים ולויקוטריאנים - שמתגלים בריפוי טבעי של פצעים. החומרים האלו פועלים כדשנים כימיים שממריצים רבייה של תאים, במקרה זה רבייה של תאים סרטניים.
אותו תהליך עצמו שמאפשר למערכת החיסונית לרפא קרעים ולרדוף אחרי אויבים בכל קצוות הגוף מופקע לטובת התאים הסרטניים. שמנצלים אותו כדי להתפשט ולהתרבות. תודות לדלקת שהם מייצרים, הם מסתננים לרקמות שכנות, חומקים לתוך זרם הדם ומקימים גרורות.
- עקה (סטרס/לחץ) – כל התפרצות רגשית, כל בהלה או כעס משמשים דשן לסביבה דלקתית על ידי כך שהם ממריצים ייצור של נוראדרנלין (הידוע כהורמון "הלחם או ברח") ההורמונים האלו תפקידם להכין את הגוף לפציעה אפשרית ובין השאר מחזקים הפרשות של גורמי דלקת הדרושים לריפוי רקמות
היכולת שלנו להתמודד עם סרטן גדלה כאשר:
- כשהמערכת החיסונית מתגייסת כנגד הגידולים
- כשהגוף מסרב לייצר את הדלקת שבלעדיה אין הוא יכול לצמוח ולפלוש לטריטוריה חדשה
- כשכלי דם מסרבים להתרבות ולספק את החומרים הדרושים לו לצמיחה
חלק מהאסטרטגיה החדשה למלחמה בסרטן התגלתה על ידי רופא צבאי אמריקאי יהודי – דר' יהודה פולמן) ששאב השראה מסיפור הקרב בסטלינגרד , שם נותקו קווי האספקה של הנאצים על ידי הצבא הרוסי והביאו לניצחון. באותו אופן הדרך להלחם בסרטן היא על ידי ניתוק קווי האספקה שלו על בסיס הרעיון הבא: אם במקום לתקוף את התאים הסרטניים בעצמם נתקוף את כלי הדם שלהם נוכל לייבש גידול ואפילו להסיג אותו
- כל דבר שמחזק את התאים החיסוניים יקרי הערך שלנו מתיש גם צמיחה של סרטנים. אם נמריץ את התאים החיסוניים שלנו, נלחם בדלקות (על ידי תזונה, פעילות גופנית ואיזון אמוציונאלי) נוכל לקטוע את התפשטות וצמיחת הסרטן. "המחיר" שנשלם הוא ניהול של חיים מאוזנים יותר ומודעים יותר לתזונה שלנו ולרגש שלנו.
פרופ' ג'נג צואי מאוניברסיטת וייק פורסט גילה עכבר עמיד לסרטן, עכבר "כל יכול" המכונה עכבר מספר 6. המסקנה מהגילוי היא כי לגוף עצמו יש יכולת טבעית להשמיד סרטן בהינתן סביבה תומכת שמשפיעה על איכות התאים החיסוניים שלנו (מכונים NK) – התאים החיסוניים נמצאים במיטבם כאשר:
- המזון שלנו בריא (תפריט צמחוני ברובו)
- הסביבה שלנו נקייה
- והפעילות הגופנית שלנו מקיפה את כל הגוף
סביבה נוגדת סרטן:
הסרטן נפוץ היום במידה גדולה יותר בארצות המערב ושיעוריו הלכו ועלו מאז 1940.
שלושה גורמים עיקריים שערערו את הסביבה שלנו באופן דראסטי בעשרות השנים האחרונות:
- הוספת כמויות גדולות של סוכר מזוקק מאוד לתפריט
- שינוי בשיטות הגידול של צמחי מאכל וחיות משק וממילא במזון שלנו
- החשפות למספר גדול של מוצרים כימיים שלא היו קיימים לפני 1940
- סרטן ניזון מסוכר!: ב - 1830 אדם ממוצע במערב צרך 5 ק"ג סוכר בשנה, בסוף המאה-20 הצריכה הממוצעת עלתה ל -70 ק"ג לשנה! (לכן אכילת מאכלים בעלי ערך גליקמי (סוכרי) גבוה מעודדת סרטן. רשימת מוצרי צריכה בעלי ערך גליקמי גבוה שכדאי להימנע מהם, וערך גליקימי נמוך שמומלץ לצרוך מופיעה בספר (אשמח לשלוח אותה למי שמעוניין)
מזונות שנלחמים בסרטן
דר' ריצארד בליוו, ביוכימאי ופרופסור באוניברסיטת מונטריאול, מנהל את אחת המעבדות הגדולות לרפואה מולקולרית שמתמקדת בביולוגיה של סרטן, אומר: "אילו התבקשתי לתכנן היום תפריט שמקדם התפתחות מרבית של סרטן, לא הייתי מוצא משהו טוב יותר מהתפריט הנוכחי שלנו!"
חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה הראו בכתב העת NATURE כי כשמרחיקים מסביבתו של גידול את הגורמים הדלקתיים הדרושים לצמיחתו הוא אינו מצליח להתפשט. הגורמים הדלקתיים האלו הדשנים של הסרטן מגיעים בפועל היישר מהמזון שאנו אוכלים, דשנים חשובים כאלו הם הסוכרים המזוקקים, שממריצים יצירת אינסולין ו IGF תומכי דלקות, עודפים של חומצות שומניות אומגה-6 שמשתנים לתרכובות דלקתיות (וממילא מחסור בחומצות שומניות אומגה-3) והורמוני גדילה שמצויים בבשר ובמוצרי חלב לא אורגניים.
לשמחתנו, המזון יכול לספק גם "נוגדני מקדמים" של סרטן, כמו כל הפיטו כימיקליים שמצויים בכמה ירקות או בפירות מסוימים ופועלים ישירות נגד המנגנונים מחוללי הדלקת.
בין השאר מדובר בזנים שונים של כרוב, ברוקולי, שום, תה ירוק, כורכום, פטל, בצל ירוק, אוכמניות, שוקולד כהה, כורכום ועוד (הרשימה המלאה בספר)
הנפש נוגדת הסרטן/ קשר גוף נפש
מחקרים שונים מראים כי אחוז גבוה של הנשים שלקו בסרטן השד משוכנעות לאחר האבחון בכך שהסיבה למחלה היא עקה (לחץ) גדולה בחייהן, כמו הפלה, גירושים, מחלה של ילד או אובדן מקום עבודה שהיה חשוב להן מאוד.
שני חוקרים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה דר' לידיה טמושוק ודר' אנדרו קנייר השוו את התגובות הרגשיות של חולי סרטן וחולי לב.
טמושוק הציעה מושג חדש "אישיות מטיפוס C " שמאפיינת חולי סרטן (בניגוד לקוצר הרוח והתוקפנות שלאישיות מטיפוס A שמתגלה פעמים רבות בחולי לב).
אישיות מטיפוס C – הם אנשים שבמקרים רבים מי שלא הרגישו בילדותם בצדק או שלא בצדק, שהם רצויים לגמרי. הוריהם היו אלימים או מהירי חימה, או פשוט קרים, רחוקים ותובעניים. הרבה ילדים כאלו מקבלים רק מעט מאוד עידוד ומפתחים תחושה של פגיעות וחולשה. בשנים הבאות כדי לוודא שאוהבים אותם הם מחליטים להסתגל כמיטב יכולתם למה שמצופה מהם, במקום ללכת אחרי נטיות ליבם. הם כועסים במקרים נדירים, הם נעשים בוגרים "נחמדים מאוד" מוכנים תמיד לעזור לזולת, "קדושים", הם נמנעים ממריבות ומחזיקים את צורכיהם ואת שאיפותיהם על אש קטנה. לפעמים עד יומם האחרון.
כדי לשמור מכל משמר על הביטחון הרגשי היקר כל כך לליבם, הם עלולים להשקיע מעל ומעבר בהיבט אחד של חייהם: בעבודה, בנישואים או בילדים. כשההשקעה הזאת נתונה לפתע באיום או כשהיא יורדת לטמיון – בשל כישלון מקצועי, גירושים, יציאה לגמלאות, מצוקות הילדות חוזרות. במקרים רבים המצב מחמיר עוד יותר משום שהוא מוליד את ההרגשה שאין מנוס מהסבל הרגשי, בלי שום קשר למה שתעשה!
בניסוי במעבדה של דר' מרטין זליגמן מאוניברסיטת פנסילבניה הושתלו תאים סרטניים בחולדות בדיוק באותה כמות שידוע כי היא מחוללת גידול סופני ב-50%. אח"כ חולקו החולדות ל-3 קבוצות
בקבוצה הראשונה-היא קבוצת הבקרה לא קיבלו שום טיפול נוסף (וכצפוי 3 חודשים אחרי 50% מהן מתו מהמחלה)
בקבוצה השנייה -קיבלו החולדות מכות חשמל קטנות, אבל הן יכלו לחמוק מהן באמצעות לחיצה על דוושה שהותקנה בכלוב
בקבוצה השלישית -קיבלו החולדות גם כן מכות חשמל אבל הפעם הן לא יכלו לחמוק מהן בעזרת מנגנון מילוט.
התוצאות שפורסמו במגזין science היו ברורות מאוד: חודש לאחר ההשתלה, 63% מהחולדות בקבוצה השנייה (קיבלו מכות חשמל אבל יכלו לחמוק מהן באמצעות לחיצה על דוושה) דחו את השתל והתגברו על הסרטן!
בקבוצה השלישית (קיבלו מכות חשמל ללא יכולת לחמוק) רק 23% מהחולדות דחו את השתל והתגברו על הסרטן. חוסר הישע של מצבן כנראה זירז את התפשטות הגידול.
מן המחקר הזה עולה מסקנה חיונית: מה שמקדם סרטן אינו העקה עצמה "מכות החשמל" הבלתי נמנעות של החיים, אלא תחושת השליטה או חוסר הישע של הפרט, היא שמשפיעה על תגובת גופו למחלה לחיוב או לשלילה.
מתוך המחקר הזה עלתה השאלה: אם חוויה של חוסר ישע וייאוש מקדמת צמיחה סרטנית, האם מצב של שלווה יפעל בכיוון ההפוך ויאט אותה?
כמה מקרים מיוחדים במינם מלמדים על אפשרות כזו.
יאן גואלר וטרינר מהעיר מלבורן שבאוסטרליה, שחלה בסרטן עצמות קטלני שהתפשט לבית החזה היה צפוי למות תוך כמה שבועות לפי אבחנת רופאיו. יאן שלא היה לו מה להפסיד החל לעסוק באינטנסיביות במדיטציה. כעבור כמה חודשים של מדיטציה, שעה שלוש פעמים ביום! יחד עם דיאטה מחמירה, הלך יאן והתחזק. היום 30 שנה אחרי, הוא עדיין בחיים.
דר' דיוויד שפיגל, פסיכיאטר מאוניברסיטת סטנפורד שעבד יחד עם הפסיכותרפיסט הדגול דר' ארווין יאלום ניהלו קבוצות תמיכה שבועיות של 8-10 נשים חולות מאוד בסרטן שד גרורתי, שצפי ההישרדות שלהם עמד על חודשים עד שנים ספורות. בקבוצות האלו דיברו בפתיחות על החששות, הפחדים על הפצעים של העבר, שיתפו במחשבות הכמוסות ביותר. הנשים נפגשו בקביעות במשך שנה ואח"כ כל אחת הלכה לדרכה.
לצורך המחקר שלו השווה שפיגל את מצבן הפסיכולוגי של הנשים בקבוצה עם מצבן של נשים חולות שאובחנו וטופלו באותו אופן אבל לא השתתפו בקבוצות התמיכה. כפי שצפה מצבן הנפשי של הנשים בקבוצות התמיכה השתפר. אבל דר' שפיגל לא העז אפילו לדמיין השפעה אפשרית על מהלך המחלה, שלא לדבר על סיכויי השרידות. למעשה הוא היה בטוח שאין השפעה כזו. הוא היה משוכנע שאין קשר בין המצב הנפשי של החולה ובין ההתפתחות של הסרטן (כמו רוב הרופאים המערביים). כדי להוכיח שנשים שהשתתפו בקבוצות התמיכה לא חיו יותר זמן מנשים שלא השתתפו בקבוצות התמיכה, למרות שמצבן הנפשי השתפר. הוא החליט להתקשר 10 שנים לאחר שהסתיימו מפגשי התמיכה למשפחות הנשים ולברר עד מתי חיו.
כאשר טילפן למשפחות הנשים הללו , 3 מבין 50 המשתתפות המקוריות ענו לטלפון בעצמן, עשר שנים אחרי!
אף אחת מ- 36 הנשים בקבוצת הבקרה לא חיה כ"כ הרבה זמן,
שנית כששאל את המשפחות כמה זמן חיו הנשים, גילה שהנשים מקבוצת התמיכה חיו בממוצע זמן ארוך פי שניים מהנשים בקבוצת הבקרה.
כשהתפרסמו התוצאות הללו הממסד הרפואי העולמי נתפס לבהלה.
תודות למחקר הזה בין לילה הפך הקשר בין מצב נפשי להתפתחות של מחלות, ממושג "ניו אייג" מטופש להיפותזה מדעית מכובדת לגמריי
היום טוען דר' שפיגל "שרגשות שאי אפשר לבטאם נעשים למכשול פנימי. הם מכלים משאבים שאין לנו הבנה שלמה שלהם. כשאנו מבטאים את הרגשות האלו ומקבלים אותם, אנחנו מפסיקים לנצל את המשאבים האמורים לצורך הרחקה של הרגשות מדעתנו"ב-20 השנה האחרונות נפתח תחום מדעי חדש שמתמקד במישרין בקשר בין גורמים פסיכולוגיים ובין המערכת החיסונית – "פסיכואימונולוגיה"
כל הסימנים מלמדים שתאי הדם הלבנים של המערכת החיסונית – תאי NK ולימפוציטים T ו-B רגישים במיוחד לרגשות של חוסר ישע ולאובדן הרצון לחיות כתוצאה מכך.
לעומת זאת, כשאדם מגלה בתוך עצמו את הרצון לחיות, פעמים רבות מתחוללת בו זמנית תפנית מכרעת במהלך המחלה.
קואצ'ינג ומניעת סרטן
עד כאן הבאתי תמצית של התמצית של הספר החשוב הזה.
אני רוצה להוסיף כמה מילים שלי על הקשר שאני מוצא בין קואצ'ינג למניעת סרטן בהקשר לכתוב בספר.
- זוכרים את החולדות מהניסוי של דר' מרטין זילגמן ותחושת חוסר האונים או השליטה במתרחש? אחד האלמנטים המרכזיים שאני עובד עם המתאמנים שלי (וקיים בכל תהליך אימוני) הוא לקיחת אחריות על חיינו, נקיטת דרך חיים פרו-אקטיבית של יוזמה ועשייה, שמקנה למתאמן תחושה חזקה של שליטה על חייו. וכאמור, תחושת שליטה הוכחה כתורמת למערכת חיסונית חזקה שמונעת סרטן.
- קבלת העצמי על ערכיו גם היא הוכחה כתורמת לחיזוק התאים החיסוניים – אימון אישי (קואצ'ינג) זו שיטה שבגרעין המרכזי שלה מבוססת על גילוי הערכים האישיים, וחתירה למימושם בחיי היום יום.
- קואצ'ינג כמתודולגיה או ככלי לחיים מוגשמים ומאושרים יותר צמח מתוך מה שמכונה "פסיכולוגיה חיובית" הזרם החדש בפסיכולוגיה. דר' מרטין זליגמן המוזכר בניסוי עם החולדות נחשב לאבי הזרם הזה, שמתוכו בין השאר צמח הקואצ'ינג.
ובאופן אישי שמחתי לגלות שהעיסוק שלי כמאמן אישי תורם למתאמנים שלי גם בתחום הזה של בריאות והגנה מסרטן.
כדי לסיים באווירה טובה וחיוך – מי שעוד לא ראה מוזמן לראות את הסרטון המשעשע הזה ולשמוח (או לא) שהוא לא כלב...
שבוע מצויין!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה